עד הנשימה האחרונה

1

"דיי!!!" התחננתי שוכבת על הרצפה בעוד שתי בנות מהכיתה שלי מדביקות לי מסטיקים לשיער, הן התרוממו, הביטו בי נגעלות, צחקקו קצת ויצאו משירותי הנשים, השירותים האלה.. כמות המכות שקיבלתי בתוכם היא אין סופית.
התרוממתי מהרצפה וניערתי את החצאית שלי, אני כבר לא מתרגשת ממה שעושים לי, אני חווה את זה כל יום ויום, את הליחשושים הצחקוקים המכות ההשפלה והדחיפות , זה רגיל עבורי, להרגיש מושפלת בודדה ובלתי נראת.
נעמדתי מול המראה וניסיתי לתלוש מהשיער שלי את מה שיכולתי, תמיד הייתי בסביבה שדורכת עליי , אמא שלי נטשה אותי ואין לי חברים אחים או משפחה חוץ מאבא שלי , הוא אומנם מרביץ לי בבית אבל זה רק בגלל שהוא שיכור, אני לא יכולה להאשים אותו, עד לפני כמה חודשחם הוא היה בסדר אבל אז פתאום הוא החל להעלם לימים שלמים ולחזור שיכור ואלים.
הצלצול נשמע ובעודי תולשת את המסטיק האחרון משיערי אני מרימה את התיק על גבי ויוצאת מהשירותים, אני בת 16 בעוד חודש בדיוק ותלמידת כיתה יא, נכנסתי לכיתה , כולם הסתובבו אליי והלחשושים החלו, בטח שהם התלחששו, הבגדים שלי מלוכלכים מאבק , השיער שלי נפוח ודביק והפנים שלי נפולות כרגיל, התיישבתי בשולחן הקבוע שלי , זה שנמצא בפינה הכי אחורית של הכיתה, הנחתי את התיק שלי והתיישבתי על הכיסא, בפתיע הכיסא היה נקי בניגוד לימים האחרים, מיס הרוון נכנסה לכיתה וביקשה לפתוח מחברות , פתחתי את שלי והשיעור החל.
***
הצלצול נשמע וזה זמן ההפסקה , את רוב ההפסקות שלי אני מעבירה בשירותים, או חוטפת מכות או שסתם נחה שם בשקט באחד התאים, כולם רצו אל מחוץ לכיתה, אספתי את חפציי והתקדמתי לשירותים , לפתע נתקעתי במשהו ונפלתי על הרצפה, פניי התרוממו ופגשו בפניו של ביל, איך לא? ביל הוא אחד הבריונים היותר וותיקים שלי מה הוא לא עשה לי? כל הבריונות שאני עוברת בבית הספר התחילה ממנו, התרוממתי ורצתי לשירותים, למזלי הם היו ריקים מאדם, הבטתי בהשתקפותי במראה בעוד הדמעות מאיימות לצאת, שיערי החום מפוזר לגמרי חולצתי הלבנה מלאה באבק ועיניי הכחולות רטובות, שטפתי פנים ומיהרתי החוצה משם, החלטתי להיות אמיצה ולצאת לסיבוב בחצר בית הספר , יצאתי מהבניין והחלתי לטייל קצת, אוויר צח נכנס לראותיי כאשר נשמתי לרווחה, התיישבתי בספסל נידח בקצה של החצר וציירתי קצת במחברת שלי, לפתע 2 בנות התקדמו אליי כשלאחת מהם יש ביד מיכל מים, "מיסי!" אחת מהן צעקה התקרבה אליי והעיפה את המחברת שלי על הרצפה, כל הילדים שהיו בחוץ הצתופפו סביבינו כדי לראות מה קורה, נעמדתי והתכופפתי להרים את המחברת, הילדה השניה בעלת השיער הבלונדיני בעטה בי והתגלגלתי על הרצפה, החול נכנס לי לקניי הנשימה, השתעלתי מספר פעמים לפני שקמתי וניערתי את בגדיי, היא דחפה אותי על הרצפה שוב, הפעם אפילו לא ניסיתי לקום, כל הילדים עמדו סביבינו ואף אחד מהם לא נחלץ לעזרתי, כרגיל, המורים מתעלמים ממה שקורה והנה אני על הרצפה נחנקת מהחול בלי אפשרות לקום, לאחר כמה שניות החלטתי שוב לקום, התרוממתי והרמתי איתי את המחברת , שתי הבנות שעמדו מולי הביטו זו בזו צחקו ואז אחת מהן שפכה עליי את כל מיכל המים, חולצתי הלבנה הפכה לשקופה לגמרי ויכלו לראות את הלבנים שלי דרכם, שמתי ידיים על החזה שלי , נשטפת בושה שכולם רואים ומסתכלים, הפנתי את מבטי למטה והחזקתי את הדמעות חזק , לפתע הרגשתי ידיים על גבי וכשהסתובבתי ראיתי ילד שאני לא מכירה מחזיק סביבי גקט שחור, "אני אספור עד שלוש וכולכם תסתובבו לצד השני," הוא אמר הביט בי והרים חזרה את מבטו אליהם, "אם אראה שמישהו מסתכל עליה אני אתלוש לו את הגרון" הוא אמר בקול נמוך וכיוון אותי החוצה מהמעגל , הוא לקח אותי לכניסה לשירותים, לא דיברתי, רציתי אבל לא יכולתי, ליבי הלם בחזהי למראו, הוא נעמד מולי ומבלי לומר מילה הושיט לי תלבושת אחידה של בנות, בלי לשאול שאלות לקחתי את החליפה ונכנסתי לשירותים , הורדתי מעליי את החולצה השקופה והחלפתי לחדשה וכך עם החצאית , למה הוא יצא להגנתי? הוא לא מבין שהוא יסתבך עם ביל אם יעזור לי? יצאתי למראה וסידרתי את שיערי , לבסוף לאחר כמה דקות יצאתי החוצה ולהפתעתי הבחור שעזר לי חיכה לי ממש בדיוק בנקודה בה עזבתי אותו, "יותר טוב" הוא אמר ברצינות, הצלחתי לשלוח לעברו חיוך קטן ונאנחתי לרווחה, "מיסי פארק" אמרתי והושטתי את ידי ללחיצה כי זה המעט שהצלחתי לחלץ מעצמי, "ליאו אוונס" אמר ולחץ את ידי
הוא עמד והביט לתוך עיניי במשך כמה שניות, רק שהמבט שחדר לעיניי לא היה המבט הרציני שהיה לו בחוץ, זה היה מבט עצוב , הרגשתי את הדמעות עולות בגרוני, "את האמת ש..אני צריכה ללכת" אמרתי בזריזות , "תודה" אמרתי בהנדת ראש ורצתי במסדרון , לא הסתובבתי לאחור אך יכולתי להרגיש שהוא בוהה בי.