♡מיסי♡
ראיתי אור , אור מסנוור, מצמצתי מספר פעמים , הראש שלי מסתובב, אני לא מרגישה את הגוף שלי, אני רואה את חזהי עולה ויורד במהירות אך לא מרגישה שזה החזה שלי, כל החדר מסתובב , אני מנסה להרים את רגליי לרצפה אך לא מצליחה , כאילו הן לא שלי.
מה קורה כאן? האם אני מתה?
לפתע צפצוף חזק שהפיל לי את הלב לתחתונים נשמע והחזיר את נשמתי לתוך גופי , בשבריר שניה ליאו נכנס לחדר בריצה, הוא הביט עליי , מתנשם ולאט נרגע, מה הוא עושה פה? ריילי נכנס מיד אחריו ולאחר מכן גם ברדלי , "מה..מה" מלמלתי , ליאו הביט עליי וכשהתכוון להגיד משהו "איזה מזל שהתעוררתי ילדה" ברדלי אמר ראשון וזרק את עצמו על כורסאת המנוחה , "מה קרה? איפה אני בכלל?" הצלחתי לחלץ מפי , ליאו חייך חיוך קטן ואמר "אני אספר לך הכל , אבל לא עכשיו" ליאו אמר באדישות
"אני כל כך שמח שאת ערה" ריילי צץ מאחורה והתכופף לחבק אותי, חייכתי קלות והחזרתי לו חיבוק.
מאוד מוזר שיש אנשים שאכפת להם מספיק כדי לשבת לצידי בבית החולים
ריילי התיישב על קצה הספה כי ברדלי האדיוט תפס את כולה , "נו זוז קצת" ריילי התלונן, "בחיים לא" ברדלי ענה לו , "נו תפסיק להיות מניאק" ריילי אמר שוב והתחיל לדחוף אותו מהספה, השניים החלו לדחוף זה את זה מהספה עד שלבסוף ברדלי נפל ממנה, ריילי קפץ על כל המקום וצחקק "צוחק מי שצוחק אחרון" ברדלי אמר וקפץ עליו חזרה, הם המשיכו לריב עוד קצת עד שליאו עצר אותם
"טוב טמבלים, עכשיו תצאו מכאן היא צריכה לנוח" הוא אמר בעצבים
ברדלי וריילי החליפו מבטים ותוך שניות ספורות לקחו את הריב שלהם החוצה
ליאו התיישב בכיסא ליד המיטה שלי
"מה לעזאזל קרה" שאלתי שוב
"החזרתי אותך הביתה את זה את זוכרת?" הנהנתי לחיוב, "זה הדבר האחרון שאני זוכרת" ,"אני פאקינג ידעתי שמה שקורה עם אבא שלך זה סיפור גדול" הוא מלמל בעוד מבטו שקוע ברצפה, "לא היית צריכה להסתיר את זה ממני." הוא אמר וישר אליי מבט, הבטתי אליו מבולבלת, הוא נאנח ביאוש , "לפני שהלכתי הייתה לי הרגשה שאני צריך להישאר , שמעתי צעקות אז נכנסתי לך הביתה דרך החלון, הוא הכה אותך חזק כל כך שאיבדת הכרה" , עיניי נפערו כשהזיכרון הכה בראשי, לא נבהלתי מכך שאבי כמעט הרג אותי, נבהלתי מכך שליאו קיבל כיסא בשורה ראשונה של ההצגה המתמשכת הזאת.
"בבקשה אל תכעס, אני.. אני לא מדברת על זה עם אף אחד" אמרתי , "הוא לפעמים מאבד את זה אבל הוא אבא ובן אדם טוב" אמרתי בניסיון לשכנע אותו. או שבעצם אותי?
"רגע!" אמרתי בתקיפות , "מה עשית לו?!" " בבקשה תגיד לי שלא שברת גם לו את האף"
אני יודעת איך ליאו מתנהל עם אנשים שמאיימים עליי , ראיתי את כתם הדם של ביל במו עיניי וביל בסך הכל נעל אותי בשירותים , אבי כמעט רצח אותי לנגד עיניו של ליאו, מה הבחור הזה עולל לו??!?
"הכנסתי לו אגרוף" הוא אמר , נאנחתי ברוגע, "לתוך הפרצוף.." הוא מלמל בשקט , "מה?!" נבהלתי, "ששש תרגעי הוא בסדר, דאגתי שיקחו גם אותו לאישפוז , הוא בינתיים נח במחלקה אחרת" הוא אמר וכיסה אותי בחזרה לאחר שניסיתי לקום
הבטתי בתקרה ונשמתי עמוק, הכל בסדר , חזרה ואמרתי בראשי, "אני..יכול לבקש משהו?" הוא שאל בשקט, הנהנתי לחיוב , "תבואי לישון אצלי הלילה" עיניי נפערו, "אתה רציני?!?!?!?" איבדתי את זה לגמרי , נשימותיי האיצו וליבי הלם בחזהי, לישון אצלו? כן.. מה כבר הסיפור? שאת לא דלוקה עליו אולי?! "לא אני לא תשתקי כבר!" צרחתי כשהקול בראשי לא הפסיק, ליאו קפץ עליי ושם את ידו על פי, מיד הבנתי מה עשיתי ושמתי גם אני את ידיי מעל שלו, ריילי וברדלי נכנסו בריצה , "שמענו צעקות, מה קרה?!?!?" הם התנשמו ואז הבחינו בכך שליאו עליי, "לא..לא משנה" ריילי אמר ומשך את ברדלי משם, "פאק" ליאו מלמל והתיישב חזרה במקומו "לישון אצלך?" מלמלתי, "אני.. אני צריכה לדעת מה עם אבא שלי" , ליאו נאנח
"אני צריכה ש-" התחלתי להגיד, "בסדר אקח אותך אליו." הוא ענה לפני שהספקתי לסיים
"אלך להביא כיסא גלגלים, את עוד לא יכולה ללכת הראש שלך חטף מכה" הוא אמר ויצא מהחדר
נשמצי עמוק וניצלתי את נספר השניות שיש לי לעצמי, אני באמת דואגת לאבא שלי, בכלל חא אכפת לי מה הוא עשה לי ולמה
ליאו נכנס עם כיסא הגלגלים לחדר והרים אותי אליו לפני שהספקתי להרים את עצמי
הידיים שלו עליי, בחיים לא הרגשתי ככה למישהו, בחיים לא הייתי מבולבלת כל כך אבל הכי מוזר זה שבחיים לא הרגשתי נאהבת כך
זה כל כך מוזר כי אם לפני חודש הייתי מגיעה לבית החולים אף אחד לא היה יושב כאן איתי
והיום? יש איתי שלושה גברים שדואגים לי
YOU ARE READING
עד הנשימה האחרונה
Romansa,,מיסי!!" הוא קרא לעברי ועטף את כל גופי , זו הייתה הפעם הראשונה בה הפגין חיבה פיזית, לפני כן בכלל לא ידעתי שיש לו את זה, ליבי צנח לבטני המתהפכת בשעה שברדלי יורה בכל מי שהתעלל בי בימים האחרונים ואז ידעתי, ליאו אוונס שומר עליי
