עד הנשימה האחרונה

3

♡מיסי♡
מעניין מי זה הילד הזה, למה הוא עזר לי? הוא לא מכיר אותי בכלל.. אולי בגלל זה הוא נחלץ לעזרתי? כי הוא לא מכיר אותי? אם הוא היה מכיר הוא היה יודע שאסור לו להיות נחמד אליי אחרת הוא יסתבך.. אוי לא! אני מקווה שהוא לא הסתבך בגללי, עמדתי מול המראה בביתי וסידרתי את החצאית שלי, "מיסי.." אבי מלמל מהסלון, מיד רצתי אליו, "לכי לקנות לי עוד 5 בקבוקי וודקה" , נאנחתי והתיישבתי לידו, "אולי תנסה לשתות קצת מים?" שאלתי בחשש, הוא מיד התרומם מהספה, תפס בשערי וזרק אותי על הרצפה, פניי נחבטו ברצפה בחוזקה"את חסרת תועלת! תמיד היית!" נשמתי עמוק ונעמדתי, "בסדר, אלך להביא לך אבא" אמרתי בחיוך ויצאתי בריצה, אני די בטוחה ששפתיי נחבלו מהחבטה ברצפה, נכנסתי לחנות , "היי מרקו" אמרתי בחיוך, "בוקר טוב מיסי" , מרקו הוא מנהל המכולת , הוא כבר מכיר אותי ויודע שאלכוהול בישביל אבא שלי, "חמישה בקבוקים" אמרתי ביאוש, "מיד בדרך" הוא אמר והכניס 5 בקבוקים לשקית, הושטתי לו שטר של 200, "לא היום.." הוא אמר ודחף בעדינות את ידי לחיקי, "קחי את זה כמתנה ממני" הוא אמר בחיוך, חייכתי וחיבקתי אותו,כנראה כי הוא ראה את הפצע בשפה שלי והבין,הודתי לו ויצאתי.
נכנסתי הביתה אך אבי כבר לא היה על הספה, השארתי את השקית על השולחן ורצתי לחדר, אני אאחר לבית ספר אם לא אצא בקרוב, נעמדתי מול המראה , השפה שלי אכן נפצעה, היא אדומה ויש עליה דם קרוש, מרחתי עליה מעט קונסילר בתקווה שלא ישימו לב , לקחתי את התיק שלי ויצאתי לבית הספר.
נכנסתי לשיעור פיזיקה והתיישבתי בשולחן הקבוע שלי, שמתי את האוזניות שלי ושקעתי במחברת הציורים, הכיסא לידי הוזז אחורה ומישהו התיישב בו, למה שמישהו ישב לידי? בטח עוד מתיחה שנועדה כדי לצחוק עליי, סובבתי את ראשי אל הכיסא אך עיניי זיהו ישר את העיניים החומות והשיער הבלונדיני הזה, הוא הביט בעיניי ואחר כך בשפתיי , יכולתי לראות על מבטו שהוא שם לב לשפה הפצועה שלי, במהירות הבזק הפנתי את ראשי למטה כדי שהוא לא יוכל להמשיך לחקור את פניי.
אגודלו תפס את סנטרי וסובב את פני אליו בחזרה, הפעם פניו היו קרובות יותר אלי כדי שהוא יוכל להסתכל על זה מקרוב , "מי עשה לך את זה?" הוא שאל באדישות גמורה, הזזתי את ידו מפניי, "אף אחד" , הוא תפס בכתפיי וסובב אותי אליו, "הילדים מבית ספר? הם נגעו בך?" הפעם הוא היה מעט יותר להוט אך עדיין אדיש, הנהנתי את ראשי לשלילה וחזרתי להביט על המחברת שלי, הפעם הוא תפס בכיסא שלי וסובב את הכיסא אל מולו כך שלא הייתה לי ברירה אלה להיות מולו, "לעזאזל זה אבא שלי בסדר???" צעקתי בעוד הדמעות שוב חונקות את גרוני, כל הילדים בכיתה הסתובבו אלינו אך כעבור כמה שניות של שקט כל אחד חזר לעיסוקיו,הוא לא אמר כלום, רק הביט בי, "בבקשה אל תכריח אותי לדבר על זה.." לחשתי בעוד הדמעות מציפות את עיניי, הוא תפס את קצה חולצתו וספג את הדמעות מעיניי מבלי לומר מילה ולאחר מכן הסתובב ללוח, וכך גם אני.
***
הצלצול נשמע וכל התלמידים מיהרו לצאת מהכיתה, אני כרגיל נשארתי לשבת, מה שמוזר הוא שגם הילד שהתיישב לידי נשאר במקומו, ברגע שהילד האחרון יצא מהכיתה הילד שיושב לידי התרומם ממקומו, גם אני התרוממתי אל מולו, "אני אשאל בפעם האחרונה מיסי.. מה לעזאזל קרה לשפה שלך?" הוא אמר בקול רועד מכעס, נשמתי עמוק, "אני לא מתכוונת להגיד לאף אחד בטח שלא לילד שאין לי מושג מה שמו" ברגע שסיימתי את המשפט הוא תפס בידי והצמיד אותי לקיר, הוא הביט בי כאילו כל מה שהוא רוצה זה לשרוף אותי חיה אך הוא הפנה את המבט שלו ממני אל הקיר והטעשת, "אני די בטוח שעשינו את החלק הזה אתמול" , חייכתי חיוך קטן "כן אני יודעת" , "מיסי.." הוא קרא בשמי , " תגידי לי מה קרה" , " תבקש יפה" אמרתי בחיוך מתגרה, הוא נאנח ומשך בשיערו, "בסדר, תגידי לי בבקשה מה קרה לשפה הדפוקה שלך?" , גלגלתי עיניים, "אבא שלי, הוא לפעמים קצת משתגע" אמרתי בחיוך אירוני, ליאו הוריד את תפיסתו מידיי , התכופפתי והתיישבתי על הרצפה עם הגב צמוד לקיר, וליאו התיישב מולי, "הוא ביקש ממני להביא לו עוד אלכוהול והצעתי שישתה מים במקום, הוא התעצבן ו.." לא העזתי להמשיך אך ליאו כבר הבין, "את מבטיחה שזה לא קשור לילדים מהבית ספר? כי אני נשבע לך שאם מישהו-" , "לא זה לא קשור אליהם" עצרתי אותו , הוא הנהן כמבין.
רציתי לשאול מה הקטע שלו , למה הוא עוזר לי אם הוא מבין שאני לא פופולארית כאן, אבל הוא מפחיד אותי.