☆ליאו☆
לאחר שנפרדתי ממיסי והתכוונתי ללכת הייתה לי לפתע הרגשה שאני צריך להישאר , לא יכולתי פשוט להיכנס אחריה אז התיישבתי ליד עץ רחוק מספיק מהחלון שלה כך שלא תבחין בי אך קרוב מספיק כדי שאבחין בה, היא נשכבה על המיטה והביטה בתקרה זמן מה ואז התרוממה ויצאה מהחדר, לא התרגשתי , הרי לא ציפיתי ממנה להישאר בחדרה ואפילו הקול בראשי התחיל לנסות לשכנע אותי לחזור הביתה אבל משהו בהרגשת הבטן שלי הכריח אותי להישאר, לאחר כמה דקות שאני מתבונן בחדר של מיסי דקך החלון והכל שקט ורגיל נשמעה צעקה קטנה, לאחר שניה רעש של משהו מתנפץ וקולה של מיסי זועק , מיד קיפצתי מעל השיח מאחוריו התחבאתי וקפצתי דרך החלון לתוך חדרה, נכנסתי למסדרון וממנו לסלון, איש גבוה אך לא יותר ממני, זקן מלוכלך ומסריח מאלכוהול עמד שם מעליה בעודה היא יושבת על הרצפה כשכל ראשה מלא בדם שזולג על פניה , מבטה היה נעוץ בבושה ברצפה , לא היא ולא האיש שנדמה לי שהוא אביה קלטו אותי, עמדתי ממש מאחוריו ואז עיניה פגשו בשלי, היא הביטה עליי ואז חזרה על הרצפה , שלחתי אליה מבט והיא הנהנה קלות באותו רגע דפקתי על כתפו של אביה בעדינות ובשניה שהסתובב אליי הכנסתי לו אגרוף לתוך הפרצוף, הוא התמוטט על הרצפה חסר הכרה כשהאף שלו מדמם , מיד התקופפתי למיסי ועזרתי לה לקום, בעודה עומדת על רגליה ונשענת עליי הבטתי עליה , "פאק את בסדר?" היא הסתכלה על אביה המעולף על הרצפה, "מה יש לך היום מלשבור אפים של אנשים" היא מלמלה ואז התעלפה בידיי.
הזמנתי אמבולנס ועדכנתי את ריילי , בינתיים שמתי את מיסי על הספה עד שהאמבולנס יגיע והרטבתי את מצחה , משהו בי רצה שאשכח מאביה אך משהו אחר בי משך אותי להביט עליו מקרוב, למה הוא מוכר לי כל כך? אני מכיר אותו.. אני פשוט לא יודע מאיפה,
בדיוק כשהתכוונתי לחשוב על זה דפיקות חזקות נשמעו בדלת, זה האמבולנס, מיד הרמתי את מיסי ופתחתי את הדלת, הם העלו אותנו על האמבולנס ונסענו , מיסי הייתה שרועה על מיטת החולים בעוד הפרמדיקים לוקחים לה מדדים ופותחים לה וריד
בינתיים הספקתי להתקשר לריילי ולקבוע איתו בבית החולים.
הגענו, אחד הפרמדיקים הוציא את מיסי עם המיטה , ליוויתי אותם עד חדר ה"אורחים" ושם עצרו אותי ואמרו לי לחכות, התיישבתי מיוזע , לאחר מספר דקות יד הונחה על כתפי, "ריילי" אמרתי בחיוך, לחצנו יד והוא התיישב לידי, "לעזאזל עד כמה דפוק אבא שלה" הוא אמר לי ובהה ברצפה, "ממש דפוק" עניתי לו ובאותו רגע הטלפון שלי רטט בכיס שלי
הצאתי אותו ושמו של ברדלי עלה על המסך, ריילי הביט עליי , "אני חייב לענות לזה" אמרתי בנימוס וקמתי מהכיסא , התרחקתי מעט ועניתי, "ליאו. איפה אתה חתיכת מניאק? לא ראיתי אותך מהבוקר, כבר היית אמור להיות בבית והיינו אמורים לשבת על המשימה" ברדלי אמר "פאק" מלמלתי כשהבנתי שהפסדתי את תכנון המשימה היומי שקבעתי עם ברדלי ואז נשמתי עמוק ועניתי "הכל בסדר , קרה משהו, אני בבית חולים" אמרתי ברוגע, "בית חולים?!?!?!?! מי המזדיין שהכניס אותך לבית חולים?!" הוא התעצבן, "מיסי" עניתי ברצינות "מיסי? הילדה הנמוכה הרזה והביישנית שראיתי?" הוא שאל מבולבל, "מיסי הזאת הכניסה אותך לאישפוז??" הוא התחיל לצחקק , "לא מפגר!" תקפתי אותו, עצם העובדה שהוא יכל לחשוב בכלל שמישהי כמוהה יכולה עליי הרגיז אותי, "קרה משהו בבית ספר, סיפור ארוך אבל ליוויתי אותה הביתה וכשהתכוונתי ללכת אביה הכה אותה והיא איבדה הכרה , היא נכנסה לטיפול נמרץ עכשיו" נשמתי , "פאק אבא שלה נשמע בן זונה" ברד מלמל, "אני בדרך" הוא אמר וניתק
YOU ARE READING
עד הנשימה האחרונה
Romantizm,,מיסי!!" הוא קרא לעברי ועטף את כל גופי , זו הייתה הפעם הראשונה בה הפגין חיבה פיזית, לפני כן בכלל לא ידעתי שיש לו את זה, ליבי צנח לבטני המתהפכת בשעה שברדלי יורה בכל מי שהתעלל בי בימים האחרונים ואז ידעתי, ליאו אוונס שומר עליי
