דרו, בקשתך התקבלה (boyxboy)

הקדמה- סטיב- חלק א

היי,
כאן אלכס,
לא דיברנו מלא זמן,
התלבטתי ממש אם זה להעלות את הספר לאור המצב במדינה.
אם מישהו רוצה לדבר, מרגיש צורך לפרוק, אני ממש פה💙
תשמרו על עצמכם! עם ישראל חי🇮🇱

אני מקווה שתאהבו את הספר, אשמח לשמוע מה חשבתם:)
חג חנוכה שמחח✨🥰

***************************************

"היי אמא" עניתי בקלילות למרות התשישות שחשתי לאחר סיום המשמרת.
"מה שלומך, סטיב?"
"מצוין" אמרתי ופלסתי את דרכי בין ים האנשים שברחוב, נראה כאילו כולנו יצאנו לחופשי בדיוק באותה השעה, אבל באמת אנשים, אתם לא רואים שאני רוצה להגיע לבית? יש לי זכות קדימה! "בדיוק סיימתי משמרת, אני בדרך לבית."
אולי בכל זאת לא הצלחתי להסתיר טוב את עייפותי למרות שניסיתי, כי היא שאלה "היה עמוס?"
הנהנתי לפני שנזכרתי שהיא לא יכולה לראות אותי "כן" תיקנתי את הטעות "הגיעו חבורה של איזה עשרים נשים לחגוג יום הולדת ובמקביל היה לנו שולחן של עשרה אנשים שיצאו לחגוג מהעבודה."
"נשמע מאתגר."
"לגמרי."
"חשבתי שהם אמורים לצאת בשעות הערב."
הנפתי את ידי הפנויה לאוויר, היא בדיוק נגעה בנקודה "בדיוק, הם לא היו אמורים להגיע בכלל למשמרת שלי!" מי מגיע לחגוג במשמרת בוקר? אנשים נורמליים יוצאים לחגוג בערב.
"לא נורא, העיקר שסיימת." היא אמרה בנחמדות מקסימה ומקסים עוד יותר שנשמע שהיא התכוונה לדבריה.
"כן" לא היה לי דבר להוסיף. גם כי... לא היה לי מה לומר וגם כי הייתי עסוק מדי בלשבור את שיא ההגעה שלי לבית. לה, לעומת זאת, כן היה.
"זו עוד סיבה שבגינה אתה צריך ללמוד תואר ולעבוד בעבודה אמיתית."
כמעט גנחתי לה בטלפון, עצרתי את עצמי בזמן אבל לא מספיק בכדי לא להתקע באדם שעמד מולי, הוא לא רואה שאני מנסה לעבור?
"כל עבודה היא עבודה אמיתית, אמא, אנשים עובדים, לעיתים סובלים כדי להתפרנס בכבוד."
כמעט יכולתי לראות את הבית הפנים החתימה שלה שבטי עשתה בצד השני של הקו "אתה יודע למה התכוונתי."
כן, אני יודע, היא העלתה את הנושא בערך בכל שיחה שלנו, והתשובה שלי עדיין לא השתנתה "אני עובד על זה, אמא, אמרתי לך, אני בודק את האפשרויות שלי."
"כצה זמן אתה בודק? למה אתה לא נרשם ללימודי הרפואה שאמרתי לך?"
כמה פעמים עוד אצטרך לומר לה?
"אני לא רוצה להיות רופא" לא של בני אדם לפחות "אני בודק ביסודיות, אמא, כדי שיהיה לי כיף וטוב בכל השנים בהן אלמד ולא אבזבז את הזמן שלי על מקצוע שאני בסוף בכלל לא אוהב."
היא נאנחה ואני נאנחתי יחד איתה "אני עובד על זה, אני מבטיח" אמרתי הפעם בטון רגוע יותר על מנת לרצות את הרוחות.
הגעתי אל דלת הדירה שלנו, הדירה שפעם הייתה של לוקאס, החזקתי את הטלפון בין הכתף לאוזן, פתחתי את הדלת ונכנסתי לבית.
חצי התיישבתי חצי נשכבתי על הספה, החלטתי שכך יהיה יותר נוח להמשיך בשיחה "בסדר" אמא אמרה "רק תעדכן אותי במצבך, בבקשה, שלא אדאג יותר מדי."
"בסדר."
במשך כמה שניות כל שנשמע היה רעשי רקע משני כיוונים השיחה, מכוניות נוסעות, כלים מקרקשים- מאיתנו רק שקט. שמעתי את אמא פותחת את הפה, סוגרת ופותחת אותו שוב "אתה זוכר את אמרלד?"
קימטתי את מצחי לפשר השאלה "אמרלד?"
"הבת של השכנים שגרים מולנו, היא למדה בשכבה מתחתיך, בת 22, היא מאוד חרוצה ונאה."
"אהה" כן, קשה לשכוח מישהי שגרה מולנו, יצא לי לראות אותה בזמנו לפחות פעם בשבוע "הבת של רונלד ומג." היא באמת נחמדה.
הייתה שוב שתיקה קצרה. השקט שלפני הסערה.
"היא הגיעה לבקר אותנו אתמול, היא אפתה עוגת גבינה ממש טעימה וישבנו יחד על כוס קפה."
בלעתי את הרוק, הייתה לי תחושה לא טובה בקשר לכיוון של השיחה. אני די בטוח שהרעיון לשבת על כוס קפה יחד הגיע מאמא שלי ולא ממנה, לא מצאתי שום סיבה הגיונית שהבקשה תגיע מאמרלד.
"היא בחורה מתוקה, יש בה נועם הליכות והיא אדיבה, לטעמי היא רזה מדי אך זה כבר אישי" לא אהבתי את הכיוון שאליו הלכה השיחה, בכלל לא "היא שאלה עליך, מה איתך, מה אתה עושה בימים אלה, עניתי כמובן וגם אמרתי לה שתקפוץ אליה כשתחזור לבית."
מה?
מה? מה? מה?
מה?!
"למה?" שאלתי וחוסר שביעות הרצון שלי נשמע היטב בקולי.
בטיימינג מושלם עם תשובתה של אמי דלת הבית נפתחה בבת אחת ולא שהיא עדיין לא נשברה, תמיד חשבתי שהיא חזקה יותר מכפי שהיא נראית אם היא עדיין לא נשברה מהחבטות שלו.
הילדון עם החיוך הענק נכנס לבית "חזרתי!" הוא הכריז, על כתפו תיק הספורט הגדול שלו ובידו השנייה הוא אחז בשקית לבנה. 
הבעת פניו השתנה מיד כשראה שאני מדבר בטלפון, הוא שינה כיוון למטבח, שמעתי את המקרר נפתח ונסגר לפני שהוא חזר אלי ונשכב חצי על הספה חצי עלי, גופו על הספה וראשו היה מונח היטב על החזה שלי. הרגשתי את הדופק שלי מאיץ את פעימותיו.
הודות להסחת הדעת פספסתי את דבריה של אמי ונאלצתי לבקש ממנה לחזור על דבריה "סטיב" היא נאנחה "אתה כבר לא ילד, הגיע הזמן שתמצא לך אישה, אמרלד יכולה להיות מושלמת עבורך, נוסף על כך אני חושבת שהיא שמה עליך עין."
וזו בדיוק הבעיה.
אני לא אוהב את אמרלד, אני לא רוצה אותה, למה היא הייתה חייבת לדבר בשמי? למה לפגוע בבחורה המסכנה ולגרום לה להאמין שיש לנו סיכוי ביחד? חד וחלק לא יקרה בינינו כלום.
"כבא אמרתי לך, אני לא מעוניין." פזלתי בזוית העין אל השותף שלי, הוא היה עסוק בלשחק בטלפון שלו, לא נראה שהוא מקשיב, אם כי לא הייתי תמים עד כדי כך שאאמין. הוא ישב לצידי, שיערתי שהוא פשוט היה אדיב מספיק בכדי לא להראות עניין כלפי חוץ, קשה לא להקשיב לשיחה כשאתה ניצב ממש לידה.
לא שהיה לי אכפת, דרו ואני כמעט ולא שומרים סודות זה מזה, אני אומר כמעט כי... הגיוני שיש כמה שנשמור לעצמנו.
גם לי יש סוד.
ויש רק מישהו אחד בכל העולם שיודע עליו, החבר הכי טוב שלי, ניק, הוא יודע עלי הכל, יש מצב שגם בן הזוג המתוק שלו לוקאס, יודע כי... זה לוקאס.  אבל לא דרו. עדיין לא.
"למה לא? היא בחורה יפה וחרוצה, היא תוכל לספק לך את כל מה שתצטרך-"
"לספק לי את מה שאצטרך?!" קטעתי את דבריה בגסות ובזלזול "ומה עם אהבה? מה עם משיכה?"
"סטיב..-"
"לא" אמרתי בנחרצות ושמתי סוף לעניין "אני לא מעוניין, ואת יודעת טוב מאוד למה."
שרירי גבו של דרו התמתחו תחתיי, הוא לגמרי היה ער לשיחה. שנאתי שהשיחה הולכת לכיוונים מכוערים, ולצערי היא כמעט תמיד הלכה לשם.
דרו קם, הוא שלח אלי חיוך מתוק ואמר ללא קול "אני הולך להתקלח."
ידעתי שהוא הלך בעיקר או רק בכדי לתת לי פרטיות, הערכתי את כוונתו וחייכתי אליו בתודה, הוא לא צריך להיות ער לשיחה מהסוג הזה, למען בריאותו הנפשית.
"אתה לא רוצה לנסות? אולי זה-"
לא הסכמתי לשמוע את ההמשך, קטעתי אותה ב"לא" נחרץ, זה יהיה תהליך, ידעתי שזה יהיה תהליך כשיצאתי מהארון והמשכתי להאמין שבסוף היא תבין והיא תרד ממני.
אמא כחכחה בגרונה והפעם היא דיברה בטון חביב יותר "אבא שלך ואני נוסעים לבית מלון לילה אחד."
"איזה יופי" באמת שמחתי בשבילך ובעיקר שמחתי על שינוי הנושא, ההורים שלי כמעט ולא יוצאים לבדם לשום מקום שכולל לינה, הם לא אוהבים להשאיר את הילדים שלהם לבדם, למרות שכבר שניים מהם גדולים. אולי זו התחלה של משהו טוב.
"תהינו לעצמנו אם תוכל לבוא ולשמור על האחיות שלך?" היא שאפה לרגע אוויר לפני שהוסיפה ואמרה "ליז ממש רוצה שתבוא."
חייכתי רק לשמע שמה של אחותי הקטנה, למען האמת היא כבר לא כל כך קטנה, היא בת שבע עשרה, ועדיין... בשביל האחיות שלי אני אעשה הכל.
"מתי אתם נוסעים?" שאלתי וניסיתי לא להשמע כמי שכבר קיבל החלטה והתשובה היא חיובית.
"מחר" היא אמרה והוסיפה מיד "אני יודעת שהתזמון קצר, גם בשבילי זו הייתה הפתעה, אני אבין אם לא תוכל להגיע אבל אנחנו והאחיות שלך מאוד נשמח אם תבוא, זה יכול להיות זמן איכות יקר לאין שיעור עם אחיותיך."
אני חושב שהיא הרגישה מעט לא בנוח עם בקשתה ולכן היא דיברה הרבה ומהר מהרגיל "זה בסדר, אמא" אמרתי, לא רציתי שהיא תרגיש לא בנוח "אני אגיע, אבל אני מביע איתי חבר."
"חבר?" לא הייתי בטוח ממה היא הופתעה יותר, מכך שהסכמתי בקלות או מבקשתי/ דרישתי "אתה מתכוון לניק?"
אני לא מרבה להכניס חברים לבית, ניק תמיד היה כמו אח בשבילי והוא היחיד שהרבה להגיע אלינו, בעיקר בתקופה שבה היינו צעירים יותר, ההורים שלי דאגו לו לעיתים לא פחות מאשר אני דאגתי לו. כשגדלנו יותר זה התהפך, אני בעיקר הלכתי אליו, היה לו בית ריק ואני הייתי רב הרבה עם אמא שלי, כך שהוא תמיד היה מקום המפלט שלי.
"לא" אמרתי, לא הפעם בכל אופן "השותף שלי לדירה, אני אביא את דרו."