דרו, בקשתך התקבלה (boyxboy)

הקדמה -סטיב- חלק ב

אני חושב שאמא לא הבינה כל כך למה אני מעוניין לקחת איתי את השותף שלי, לכן החלטתי להיות חבר טוב ולהפיל עליו את האשמה "הוא לא אוהב להיות לבד."
"אוקיי" אמא אמרה, נשמע שהבלבול התחלף בחוסר אכפתיות "אין בעיה, כל עוד לא תהרסו את הבית."
כמעט התחרטתי על שהסכמתי "באמת אמא."
יכולתי להרגיש את החיוך שלה מתחבא מעברו האחר של הקו "אני אודיע לליז, היא תשמח."
"תגיע לה לארוז הרבה מצב רוח."
"סטיב.." היא הזהירה.
"אני רק צוחק, אמא."
"מה שלום אבא?" שאלתי לאחר שתיקה קצרה והעברתי יד בשיערי הפרוע.
"עדיין בעבודה, אתה יודע איך הוא, כל היום עם הקפה החזק שלו והספרים."
חייכתי למראהו בעיניי רוחי, אבא לא דיבר יותר מדי בייחוד כשהוא היה עם אמא, הוא בדרך כלל נתן לה להגיב בשם שניהם, לדעתי הוא חושב שההיסטוריה שהוא קורה פשוט יותר חשובה מהדיבורים שלה. אני כל כך אוהב את אבא.
שמעתי ברקע דלת נפתחת וצעדים מתקרבים, נשמע שמישהו התאמץ להרעיש, דרו סימן לי שהוא מגיע.
"טוב, אמא, אני צריך לנתק" אמרתי בחפזון "תהנו המון ותשלחו תמונות."
"בטח" היא אמרה, הייתה שתיקה קצרה לפני שהיא אמרה "אתה יודע שאני אוהבת אותך, סטיב, נכון?"
נאנחתי "כן, אמא, גם אני אוהב אותך."
היא ניתקה ואני שפשפתי את עיניי בעייפות, השיחות האלה כמעט תמיד דרשו ממני כוחות נפשיים עצומים.
לא הספקתי לקחת יותר משתי נשימות עד שהילדון הקטין יצא לו מהמקלחת עם חיוך ענק על פניו, שחשף שתי גומות יפהפיות כמוהו. לאמיתו של דבר, הוא כבר לא היה כזה קטין, לפני קצת יותר מחודש הוא חגג יום הולדת עשרים, זה היה יום מושלם.
ניק ולוקאס הגיעו אלי בבוקר בזמן שהקטין היה באימונים, לוקאס עזר לי להכין עוגת קומותיים וקישט אותה בהמון שוקולדים, על הקומה עליונה הוא הניח שני נרות גדולים עם המספר עשרים, ועוד עשרים נרות קטנים סביב הקומה התחתונה, בזמן שניק עזר לי לקשט את כל הבית בבלונים ובשלטים שחלקם עדיין היו תלויים בבית. 
החיוך ההמום של דרו, הקפיצה שלו עלי שכמעט נגמרה בהתרסקות שלנו על הרצפה והנשיקה על הלחי שקיבלתי ממנו בתוספת קריצה מרומזת מניק- היו שווים הכל. לראות אותו מאושר שווה לי הכל.
"היי גם לך" הוא אמר ולא חיכה לתגובה שלי "הבאתי לך הפתעה." הוא רץ למטבח אנגרטי כתמיד וחזר כעבור פחות מעשר שניות, בידיו שתי כפיות וקופסת גלידה.
עיניי נפערו לרווחה בתאווה "איך ידעת שאני צריך את זה?"
דרו נראה מסופק למראה תגובתי "הייתה לי הרגשה."
מבלי להתמהמה הוא חזר לתנוחה הקבועה שלנו, אני ישבתי על הספה והוא שכב עליה כשכל פלג גופו העליון שעון עלי, ראשו על חזי וידי על כתפו. הוא החזיק את הגלידה וטרפנו אותה יחד במשך דקות ארוכות בשתיקה נעימה כשרק קולות השאיבה של הגלידה מהכפית אל הפה נשמעו.
דרו שבר את השתיקה רק אחרי שסיימו חצי מהקופסא "אתה בסדר?"
הנהנתי והחלקתי לגרוני עוד גלידה קרה בטעם ריבת חלב "כן, רק דיברתי עם אמא."
בשלב הזה הוא כבר הכיר את הנוהל, הוא ידע שרוב השיחות עם אמא שלי נגמרו בתסכול שלי והרבה פעמים גם בצניחת מצב הרוח.
"אתה יוצא עם מישהי?" הוא שאל באגביות ואני כמעט נחנקתי מהגלידה שדחסתי אל פי.
"לא" אמרתי וניסיתי לנגב טיפות קטנות שנפלו על ראשו של דרו כשהשתעלתי מבלי שהוא יבחין בכך "ממש לא."
"למה לא?" הוא שאל, הייתי מודע היטב לכך שהוא סרב להביט בעיניי, ולגופו שנדרך קלות.
"קודם כל, אני לא מעוניין לצאת עם אף אחת, דבר שני, אני לא מרגיש דבר כלפי הבחורה שהיא שידכה לי, אני לא מתכוון לפגוע בה או בעצמי. אז לא."
דרו שתק למשך כמה דקות ארוכות מאוד ואני החלטתי לשתוק יחד איתו, לבסוף הוא הזדקף במקומו והסתובב קלות, כך שהוא יכול היה להביט בי.
"אני מכיר מישהי" הוא התחיל לומר והפעם עיניו ננעצו בעיניי "אתם יכולים להיות ממש חמודים ביחד, היא בלונדינית עם שיער ארוך, יש לה אף סולד ועיניים כחולות, היא יפה מאוד."
"אוקיי" אמרתי והבטתי בו, הייתה לי תחושה שהוא בחן אותי באותו הרגע לא פחות מאשר אני בחנתי אותו. ועדיין, לא הצלחתי לרדת לסוף דבריו.
"והיא- אתה יודע..."
"אני יודע?" נשמעתי תמה בדיוק כמו שהתכוונתי.
הוא התפתל במקומו וגמגם מעט כניסה להוציא את המילים מפיו "כן, אתה יודע, היא... נו, היא..- בת."
"אהה!" קראתי מעט המום מהכיוון אליו הלכה השיחה "היא בת! איך לא אמרת לי קודם?"
הוא הסמיק "נו, באמת, אתה יודע."
"בטח שאני יודע."
"אז למה אתה צוחק עלי?" הוא שאל.
"השתגעת?" הנחתי יד על ליבי, בשלב הזה הציניות פרצה ממני מבלי שיכולתי לשלוט בה "שאני אצחק עליך?"
הוא הרחיק ממני את הגלידה בפרצוף ממורמר "אני דורש סליחה, אם לא אין גלידה."
שיט.
"מצטער, דרו" חיברתי את כפות ידיי זו לזו בתחינה "לא התכוונתי לצחוק עליך" שקר גס "אני יכול גלידה?"
דרו התרצה וחזר אלי עם הגלידה.
הוא התמקם בחזרה במקומו ובמשכנו לאכול עוד קצת בשקט לפני שהוא הרים את ראשו אלי ושאל בקולו התצים "למה לא?"
נאנחתי בליבי והרחקתי את כפית הגלידה מפי.
למה כן?
דבר ראשון, אני לא נמשך לבנות. גם אם בשלב הזה אמא סירבה לקבל אותי, גם היא חשבה שאני סתם נשרך אחרי ניק מרוב הערצה אליו (למרות שניק לא גיי, הוא ביסקסואל, אני גיי, אבל בסדר), היא תבין, יום אחד לא תהיה לה ברירה והיא תבין.
דבר שני... מי יכול בכלל להסתכל על מישהו אחר כשהוא נמצא לידי?
"אני לא מעוניין בחברה" משכתי בכתפיי באומרי את התירוץ הקבוע "ומה איתך?" ניסיתי לא להשמע כמישהו שהתשובה ממש חשובה לו.
הוא לא הביט בי, עיניו היו נעוצות בגלידה שזלל "יש לי דברים חשובים יותר להמתמקד בהם, אני צריך להיות אלוף העולם. אני צריך הפרעות מיותרות בדרך. חוץ מזה, יש לי תחרות אזורית לנצח בעוד שלושה חודשים, משם זה רק ילך ויגדל, אני חייב להצליח."
זה בעיקר אומר שאין לאף אחד סיכוי איתו, היה בכך משהו מנחם לדעת שאני בין היחידים בעולם שהוא התכוון להסתכל עליהם בתקופה הקרובה, אם כי לא אשקר אומר שהרוח לא יצאה ממפרשיי.
לקחתי כפית גלידה והרמתי אותה בכיוון של דרו "לחיי הרווקות" אמרתי, הוא הרים את הכפית המלאה בגלידה שלו והשיק אותה בשלי "לחיי הרווקות."
הוא אכל לי את הגלידה מהכפית עוד לפני שהספקתי להזיז את היד במילימטר.
"היי!" מחיתי.
"מה?" הוא הביט בי בהבעה תמימה ואמר "אומרים שהדשא של השכן ירוק יותר, הייתי חייב לבדוק."
נענעתי בראשי, שאפתי אוויר לריאותיי ושאלתי "ומה גילית?"
"אני עדיין מנסה להבין" על פניו עלתה הבעה מחושבת "האם הרוק שלך יותר טעים משלי? או ששלי יותר טעים משלך."
לעזאזל איתו.
בשלב כלשהו דרו הדליק את הטלוויזיה וצפינו יחד באיזה סרט מצויר על חייזרים, צפיה בסרטים מצוירים לגמרי הפכה לתחביב המשותף שלנו. חתיכת התמכרות.
דרו התכרבל עלי למרות שהיה יותר גבוה ויותר רחב ממני, פניו מרותקות למסך, אני חלמתי, מבטי נדד בין המסך לבין הבחור ששכב עלי.
כדאי שאספר לו.
כדאי שאספר לו עכשיו, זה לא שיש לנו הרבה זמן.
במקרה הכי גרוע הוא יסרב.
נאנחתי "דרו?"
הוא המהם דבר מה לא ברור בתגובה.
"אמא ביקשה שאשמור על האחים הקטנים שלי מחר."
הוא עדיין לא הסתכל עלי "מתי תחזור?"
משכתי באפי "היא רוצה שאשן שם."
זה משך את תשומת ליבו, הוא הסתובב והביט בי "אתה משאיר אותי לבד?"
הוא לא נראה מרוצה, למען האמת הוא אפילו נראה חושש קלות.
"רק אם תרצה" מיהרתי לומר "אמרתי לה שאני מביא את השותף שלי" הישרתי אליו מבט "תרגיש בנוח לסרב, אתה לא חייב כלו-"
להפתעתי הרבה דרו ירד ממני בקפיצה חהחל לרקד סביב כמו ילדון באושר שלא היה לי ברור, לפחות לא עד שקרא הנעימה מתנגנת "אני אפגוש את המשפחה של סטיב."
"איזה מרגשש! רגע אחד, מה אני צריך ללבוש? משהו רשמי? או-"
גנחתי בקול "אנחנו רק שומרים על האחים הקטנים שלי."
"עדיין מרגש!" הוא חייך "לבוא עם חולצה מגוהצת?"
מה הוא לא הבין במה שאמרתי?!
"זה לא שאתה הולך לדייט, בן אדם, בסך הכל ישנים בבית שלי."
דרו הזדקף ואמר בטון לא ברור "זה כמו דייט, דייט מדומה, כך שבעתיד הרחוק כשיהיה לי דייט אני אדע בזכותך איך להתנהג."
לא היה לו מושג כמה המילים שלו פגעו בי, הלוואי ואני יכולתי להיות הדייט שלו, לפי דבריו הוא לא ראה בי אכן שום דבר מעבר לחבר טוב.
ניסיתי להקל על הכאב שבליבי ולהתרכז בהסכמתו של השותף שלי, הוא רצה לבוא לבית שלי. הוא אפילו התרגש.
קמתי מהספה "אני אלך לסופר לקנות לנו כמה דברים טעימים למחר." הוא הנהן במרץ "תישן טוב, דרו, אתה תזדקק לכוחות שלך מחר."

***************************************
שנשמע בשורות טובות🫶

אשמח לשמוע מה אתם חושבים💙

אם יש פה מישהו שמבין בהוצאות לאור, אני ממש אשמח שהוא ישלח לי הודעה:)