פאנפיק פג הפ- כמו בימים הטובים

פרסי

פרק טיפונת גרפי אבל בכלל לא יותר מידי הייתי מגדירה כ-8+

נ.מ פרסי 

היום השמונה עשרה לאוגוסט, היום הולדת שלי ויום השנה שלי ושל אנבת'. קמתי ממש מוקדם בשביל לארגן לה את ההפתעה, עכשיו שמונה בבוקר, כן אני יודע שזה מאוד מוקדם אבל קמתי ואנבת' לא הייתה במיטה שלנו, מיותר לציין שהיא ישנה איתי בביתן פוסידון. לא הבנתי איפה היא אז הלכתי לביתן אתנה לראות אם היא שם, כל מי שהיה ער אמר לי מזל טוב וחיבק אותי אבל אנבת' לא הייתה שם, וכבר הגיע הזמן לארוחת בוקר אז מודאג ולחוץ התקדמתי עם ילדי אתנה, אחיה של אמבת' לכיוון חדר האוכל. אנבת' רצה אליי מכיוון חדר האוכל שהייתי בערך בחצי הדרך וצרחה לי אוזן מזל טוב!!! ונישקה אותי למשך כמה שניות, התנתקנו והייא משכה בידי לכיוון חדר האוכל. כשהגענו הכל היה מלא בבלונים כחולים וילדי המחנה צעקו הפתעה ומזל טוב ואפילו קלאריס התלהבה. סיימנו לאכול את ארוחת הבוקר וכירון הביא עוגה בצורת בת ים בלונדינית עם עיניים אופורות וגיחכתי למראה אנבת' הים השמחה מולי. הביאו כמה נרות שכיביתי והתחלנו לאכול את העוגה.

כבר הייתה שעת צוהריים מוקדמת ונשמעה דפיקה בדלת הביתן, "הייתי אומר שפתוח אבל אני עסוק" צעקתי לדלת, "במה אתה יכול להיות עסוק כבר- אוי אלים!" גרובר נכנס בכל מקרה, בדיוק שאנבת' הייתה על המיטה ואני מעלייה ללא חולצה, "תירגע בולשת" גיחכתי, אנבת' הייתה לבושה לחלוטין ואני הייתי בסך הכל בלי חולצה. קיבלתי סטירה לפנים מאנבת' ולרגע חשבתי על הסיטואציה... "גרובר!!!" קמתי ורצתי אליו. לא ראיתי אותו כבר כמעט חודש, אנבת' הצתרפה לחיבוק הקבוצתי שלנו והתפרצנו מצחוק. "מזל טוב פרסי" אמר גרובר "איך הצלחת להגיע?" שאלה אנבת' "זה סיפור לפעם אחרת..." הוא ניסה להתחמק, אנבת' באה להעיר לו אבל עצרתי אותה, "העיקר שהוא כאן" אמרתי היא הנהנה וחייכה אליו, " יש לי מתנה בשבילך" הוא אמר, התחלתי להתרגש כמו ילד קטן, הוא הגיש לי קופסה קטנה עטופה בנייר שחור, "תפתח אותה ביום הולדת הבא שלך" אמר גרובר, פערתי את פי. הוא מצפה ממני לחכות שנה שלמה בשביל לפתוח מתנה כזאת קטנה? 

"אבל ביינתיםםם" אמר גרובר, "קח את זה" הוא נתן לי חבילה ענקית של- ניירות? הפכתי את הניירות העבים וראיתי כתבה של עיתון, עיתון ישן, הסתכלתי על התוכן וראיתי שזאת הכתבה שעשו עליי ועל אמא שלי, עם דברים שגייב אמר, הצתמררתי, הרמתי את הנייר הבא בו היה מצוייר הנשיקה התת ימית שלנו, בדיוק היום לפני שנה, חייכתי למראה הציור והרמתי את הדבר הבא, שם היה רגע שאני לא יודע איך איש הצליח לראות אבל צוייר בו אותי ואת אנבת' נופלים לטרטרוס. השפלתי מבט והסתכלתי לכיוון אנבת' שעמדה בכניסה לביתן מדברת עם אחד מאחייה. דיפדפתי על כל הדפים ועל הרגעים שלי ושל אנבת' או של כולנו... 

אני יודעת רק ארבע מאות מילים

 אבל זה רק הפרק הראשון ויש לי עד מלא רעיונות

 אז תישארו לפרקים הבאים

צ'או (כןכן נשחזר גם את זה)❤️❤️❤️