פאנפיק פג הפ- כמו בימים הטובים

פרק 4- הרמיוני

וואו דבר ראשון לא כתבתי המון זמן אז הפרקים קצרים ואני גם לא זוכרת בכלל מה רציתי לעשות אבל אני אוהבת לאן שהסיפור הזה מתפתח.

פאק, פאק, פאקק חשבתי לעצמי, הם לא היו אמורים לדעת עליהם. למה דמבלדור אמר משהו? למה? המשכתי לשאול את עצמי.

אחרי שעלינו לחדרים, שכבר לא היה לאף אחד מה להגיד, נכנסתי לחדר אמבטיה שלי ושל ג'יני, נעלתי את הדלת ופתחתי את הברז, התחלתי לבכות בדממה. האחים הקטנים שלי הציקו לי כל הזמן, ואחותי הגדולה... מה נגיד? היא לא מתקשרת איתי בכלל, היא עזבה שהייתי רק בת 4, היא אפילו לא נתנה לי ניסיון.

הכעס כמעט השתלט עליי, אני לא יודעת למה, התמודדתי עם זה כל כך הרבה פעמים איך זה פתאום חזר אליי? דפיקה על הדלת קטעה את מחשבותיי.

"הרמיוני?" שאל כל נשי, לא הצלחתי לזהות מי זה אז עניתי בדממה "כן?" הקול שתק לרגע ואז המשיך "את בטח לא זוכרת אותי, אבל אני פה בשבילך, בכל זאת... אני אחותך הגדולה"

פקחתי את עיניי בחוזקה, לא הבנתי איפה אני לרגע. הסתכלתי לצדדיי. ג'יני ישנה לידי. נשפתי בספק הקלב ספק אכזבה, והתחלתי את היום שלי.

אני מקווה שאהבתם את הפרק וכל הצעה להמשך תעבור בברכה