כוכבים נצנצים ומה שביניהם

כי השעון עוד מתקתק- קטע כתיבה

חודש עובר כל כך מהר. לפני שבוע דיברנו על הקאמפינג האוהלים והטיולים כאל משהו שיקרו עוד שנה. עכשיו הדברים מגיעים חבילה חבילה. והזמן מחליק לכולנו בידיים כי השעון עוד מתקתק. זמן עובר כל כך מהר שרוצים שיעבור לאט - שיקח את הזמן. אך שיושבים בכיסא מול השעון באמצע שיעור משעמם כל שנייה מרגישה כמו שעה.

אך השעון עוד מתקתק.

ופתאום עבר חודש מאז שהגענו, ובאמת עשיתי בזמן הזה, שתים עשרית של שנה, משהו חוץ מלהעביר את הזמן? ואולי בהרהורים האלה זה שוב כל מה שאני עושה. מעבירה את הזמן כמו ילדה קטנה שמחכה שההורים שלה יאספו אותה מגן שלא רצתה להיות בו מלכתחילה. שכבר הבינה שבכי לא יעזור. ושאין מה לעשות חוץ מלחכות. לגדל שערות.

כי השעון עוד מתקתק והוא אף פעם לא יפסיק. גם כשארצה להקפיא את הזמן זה לא אפשרי. הדבר היחיד שכל אחד מאיתנו יכול לעשות זה לקחת את הזמן בידיים ולנצל אותי. כי החיים קצרים מדי, כי אנחנו לא נחייה לעד וכל שנייה שהשעון מעביר זו שנייה שקיבלנו במתנה. וכל אחד מאיתנו פה. וכאן. ועכשיו.

והשעון עוד מתקתק והוא ימשיך לעד.