מכיר אותך

פרק 8- עוד הזדמנות:

קיילי

כשהוא עמד ככה מולי במבטו הכובש, לא יכולתי לחשוב על משהו אחר מלבדו אך דבר אחד ידעתי, חייבים להפסיק את מה שקורה בנינו. ראשית, הוא עובד בקולג׳ בו אני לומדת. שנית, אני לא מכירה אותו באמת. אני רק חשבתי שאני מכירה אותו כי נעים לי וכיף לי בקרבתו אך זה לא מספיק בשביל להכיר מישהו באמת.

״היי תומאס.. נוכל לדבר?״ שאלתי אותו. הסתובבתי אל מיה וסימנתי לה שעוד מעט אבוא, היא הנהנה והתרחקה. התקדמתי אל תומאס כשידיי בכיסי הקפוצ׳ון שלי.

״כן, בוודאי.״ השיב והיה נראה מבולבל. לקחתי את ידו ונכנסנו לאחת הכיתות הריקות. אני לא יכולה לעשות את זה במסדרון מול כולם.

כשהדלת נסגרה מאחורינו תומאס לא בזבז שנייה ורכן אל שפתיי אך רגע אחד לפני שפתינו התנגשו, הנחתי את ידי על חזו והדפתי אותו לאחור מעט.

״מה קרה?״ שאל מבולבל כשקמט של דאגה מופיע על מצחו. ״אני לא יודעת איך להגיד את זה, אנחנו צריכים להפסיק את מה שקורה בנינו,״ התחלתי להגיד וכבר עצב הופיע בעיניו.

״אני לא מכירה אותך, אני רק חודש אחד כאן. אתה לא מכיר אותי, וכל מה שקורה בנינו או שאתה רוצה שיקרה בנינו, לא טוב לנו ויכול רק להכאיב לנו.״ הסברתי בקול רך ועדין.

״זה מה שאת רוצה?״ שאל. לא, זה לא מה שאני רוצה אבל אני חייבת למען הלב שלי בעתיד. אני אודה לעצמי אחר כך. אני פשוט נמנעת מבעיות, זה הכל. הנהנתי והשפלתי את מבטי לרצפה.

״לא. אני לא מוכן לזה. מה גורם לחשוב ככה?״ התעקש. ״זה לא אישית כלפיך, זה פשוט שאני רוצה להמנע מכל הבעיות וכל העניין הזה של שיברון לב. זה הכל. בלי שום קשר, אתה לא בגילי, צא ותהנה מחיי הרווקות שלך, אני לא אהיה נטל.״ אמרתי מנסה לשכנע את שנינו שזה הכי טוב ומועיל.

״איך שאת רוצה. אבל דבר אחד תדעי, גם אם את לא איתי, לא אתן את מקומי לגבר אחר.״ הבטיח ויצא מהכיתה בסערה. למה הוא כל-כך עקשן בנושא הזה? הוא לא מכיר אותי, איך הוא יודע שאני זה מה שהוא רוצה?

יצאתי מהכיתה וצעדתי נסערת לחדרי. מיה ישבה על מיטתה עם אוזניות וכששמה לב שנכנסתי מיהרה להוריד אותן. צנחתי על מיטתי ודמעות בודדות יצאו מעיניי. למה הכל חייב להיות כל-כך מסובך? למה אני מפגרת?

מיה מיהרה אליי וישבה על קצה מיטתי מלטפת את זרועי. בכיתי יותר חזק והיא עטפה אותי בחיקה. ״הכל יהיה בסדר, תירגעי.״ ליטפה בעדינות את גבי. מה הייתי עושה בלעדיה?

לאחר שנרגעתי התנתקנו אך עדיין ישבנו זו ליד זו. ״את רוצה להגיד לי מי הבן זונה שגרם לך לבכות?״ זה לא היה נשמע כמו שאלה. ״אני. אני גרמתי לעצמי לבכות.״ תמצתי.

אנחנו שוכבות זו ליד זו על מיטתי אחרי שסיפרתי לה הכל. ״יהיה בסדר. אל תבכי בגלל זה. סך הכל מנעת מעצמך כאב לב.״ ניחמה אותי. כן, סך הכל מנעת מעצמך כאב לב אך בנוסף אדם טוב.