מכיר אותך

פרק 1- בחורה רגילה:

קיילי

״מיס מילר הגענו״ הנהג מודיע לי. הנהנתי, מלמלתי תודה ויצאתי מהמכונית.

נעצרתי למראה היפייפה שנגלה בפניי. אני מתחילה היום ללמוד בקולג׳. אני בשיא ההתרגשות אך לא יכולה להראות זאת כלפי חוץ. היום, היום אני אתחיל לחיות כמו כל בחורה רגילה.

אבי הוא איש עסקים מובחר ומוכר בוושינגטון, אנדראס מילר. מעולם לא התעניינתי בעיסוקיו. קל וחומר שאם הוא לא מתעניין בי, אני לא אתעניין בו... נכון?

כך בדיוק היה, אבי היה יוצא מהבית בבוקר וחוזר בשעה לא סבירות. אמי הייתה נשארת בבית אך גם היא עסוקה מאוד. אף אחד מהם לא היה מתעניין בי.

היו בביתי הענק מלא עוזרים. לפעמים אני משחררת את כולם לחופש. אין סיבה ש20 אנשים לפחות ישרתו נערה אחת.

הסיבה שהוריי הסכימו לי ללמוד בקולג׳ היא שאני התחננתי בפניהם ויכול להיות שאפילו רבתי איתם..? בקטנה.

מאז שיצאתי מרחם אמי, חיי נגזלו ממני. אני לא יכולה לצאת מהבית בלי שומרי ראש ובנוסף מחוץ לביתי מחכים לי צלמים וכתבים. זה מחרפן אותי.

אפילו את הפעולה הכי קטנה אני לא יכולה לעשות וגם אם אני כן יכולה היא חייבת להיות מעורבת בשמירה, לדוגמא לזרוק זבל, לעזאזל אפילו את הזבל אני לא זורקת.

כל מה שאני עושה בחיי, זה ללמוד, להגיע לפגישות, לנהל קמפיינים ולהסתכל על הקיר.

משעמם, בעיקר.

מה הייתי עושה בשביל לחיות כמו כל בחורה רגילה.

אני בת 20. אני בחורה עם בעיות עצבים, אני כן יכולה להיות נחמדה יותר אבל רק לאנשים ששווים את זה. שיערי בצבע שחור ועיניי כחולות. אין לי אחים ואין לי סביבה נחמדה שאוכל להנות ממנה.

מאז ומתמיד רכשתי חברים אך גיליתי שניצלו אותי בגלל הכסף והמעמד. הרי מה יותר מעניין מלהיות חברה של הבת של אנדראס?

כל חיי גדלתי בביתי. הוריי דאגו לי לחינוך ביתי, פעילויות מעשירות בבית וכל השיט הזה.

והיום, היום אני יכולה לצאת ולהתנהל כמו נערה רגילה. אני רוצה לקבל חדר עם קירות צבעוניים, טלוויזיה קטנה, מיטה נוחה וצנועה, ארון מצומצם ושותפה חברותית שתשתף אותי בחייה.

תלמידים יוצאים ונכנסים מדלתות הכניסה הגדולות של הקולג׳. לקחתי נשימה עמוקה, ״הכל יהיה בסדר״ מלמלתי לעצמי והתחלתי להתקדם לכניסת הקולג׳.

הסתובבתי במסדרונות וחיפשתי אחר המזכירות. נתקעתי בכמה אנשים נחמדים וכמה שכבר חשדו בהתנהגותי הלא רגילה. אני בהחלט לא רגילה לדברים כאלה.

פעם ראשונה שאני חיה את חיי.

לבשתי חצאית מיני בצבע ירוק זית בתוספת גופיה לבנה. נעלתי מגפיים גבוהות, לבשתי קפוצ׳ון שיכסה את ראשי וטיפה מפניי והרכבתי משקפי שמש. לא רציתי שיזהו אותי כבר ביום הראשון שלי כאן.