עובדות ש(כנראה)לא ידעתם על מארי קירי

הציעו לה משרת אלמנה

כשפייר מת מארי התאלמנה כי היא הייתה אשתו.(but you didn't have to cut me off)
ומארי לא יכלה לפרנס את הבית כי היא הייתה אישה.
פייר, לפני התאונה, היה מרצה בסורבון.
והיא? היא לימדה באקול נורמל סופרייר.
הסורבון, ביחד עם ממשלת צרפת הציעו לה פנסיה/משרת אלמנה.(תלוי בגרסת התרגום)
ונחשו איך מארי הגיבה?
היא התעצבנה. התגובה שלה הייתה שהיא רק בת 38, היא עדיין צעירה ויכולה לעבוד.
היא דחתה את המשרת אלמנה והציעה להחליף את מקומו של פייר.
ובכן, היא היחידה שיכולה לעשות את זה. היחידה שמקומו של פייר מגיע לה.
וזה קרה- וככה היא נהייתה הפרופסורית הראשונה של הסורבון! רק שזה הכריח אותה לעזוב את אקול נורמל סופרייר. לא נורא, היא מצאה לעצמה מחליפה.(או לפחות, חשבה לעצמה שכך. התלמידות שלה אהבו אותה יותר מאשר את המחליפה)
עברו כמה חודשים עד שהיא העבירה את ההרצאה, וכולם ציפו שהיא תגיד משהו על פייר. כולם היו במתח. חלק מהאנשים ציפו שהיא תבכה. מה היא תגיד? ובכן... כלום! היא ישר התחילה את ההרצאה, מעטים שמו לב לכך שהיא המשיכה בדיוק איפה שפייר עצר בהרצאה האחרונה, וזה כנראה בגלל שחוץ מאנשי סורבון שהיו שם היו גם מלא אנשי תקשורת שלא הבינו כמעט כלום- רוב האנשים שהיו שם לא הבינו כי הם שם בגלל מארי. אבל אחרי שהיא התחילה היא לא יכלה להשתלט על עצמה ובכתה... טוב, האנשים האלה צדקו... היא לא נתנה לזה להפריע להרצאה. כל היום היא חשבה על משפט שפייר אמר, 'לא משנה מה קורה, אפילו אם תהיה כמו גוף ללא נשמה- בכל זאת תצטרך לעבוד כרגיל...'

יום אחרי ההרצאה- שזה היה גם היום שלפני יום הולדתה ה39, היא הפסיקה להכחיש את מותו של פייר. לפני כן היא דיברה איתו והרבה פעמים הרגישה שהוא ממש נמצא איתה בבית. אחרי ההפסקת הכחשה הזאת היא לא מסוגלת נפשית לגור בבית שפייר גר בו ועברה לסו. שם היא כל בוקר לפני שהלכה לעבודה הלכה לדבר עם פייר(מחקר של תחנה וחצי) ולפעמים עשתה זאת גם בעבר כשחזרה מעבודתה.