VENOM (hyunlix)

25

תודה על התגובות אני חולה עליכםםםם😂🙂😇😋
צ׳אן:
עיניי נפתחו בערפול, הייתי קשור לעמוד, חולצתי הוסרה, גבר עמד מעליי מסתכל עליי עם חיוך ערמומי.
אחריי כמה שניות הראייה שלי חזרה לרגילה, הגבר היה לי.
לי התנשף בכבדות, ביד אחת החזיק סכין, ועם היד השניה ליטף את גופי.
״?so, where is that mother fucker"
לא הבנתי אל מי התכוון והבטתי בבלבול ״מי?״ שאלתי בחשש, פניו השתנו, הוא נראה כועס ״אתה יודע מי!!״ צעק, הוא התכופף כדי לראות את פני, ״מי??״ צעקתי חזרה, הוא תפס בפניי הכריח אותי להסתכל עליו ״פליקס!״ הוא שאג. ״פליקס?, אנחנו לא מוצאים אותו שבועות כבר, הוא היה איתך פעם אחרונה שאני שמעתי!״ צעקתי ונסיתי לבעוט בו, מהר מאוד הבנתי שזה לא רעיון טוב, כי הוא קירב את הסכין אל פניי מאיים עליי, נשמתי כמה נשימות, נרגעתי.
״אני לא יודע איפה הוא...״ סיננתי עם מבט כועס, הוא נאנח, ונעמד.
״מה אני אעשה, מה אני אעשה״ הוא מלמל לעצמו בזמן שהתהלך בחדר.
״היי למה אתה צריך אותו בכל מקרה?״ שאלתי את לי, באמת לא ידעתי למה הוא היה צריך אותו. לי צחק למשמע מילותי.
״זה לא ברור? נקמה! הוא צריך לשלם״ לי צחק לעצמו, לא ידעתי מה לעשות.
הרגעתי את עצמי, אני לא יכול להיות לחוץ, אסור לי להראות חולשה.

לי יצא מהחדר, התחלתי להתעסק עם החבל שקשר אותי, הייתי טוב בדברים האלה, מאז הוא מתמיד.
לבסוף הצלחתי לפרום את הקשר בידיי וקמתי, חיפשתי בחדר כל כלי נשק שיכול לשמש אותי, לבסוף מצאתי סכין, באחד מהמדפים.
יצאתי מהחדר, ימינה או שמאלה, ימינה או שמאלה. רגליי רעדו, שמאלה!

רצתי כמה שיותר מהר, מצאתי את המטבח, ואת דלת הכניסה.
״איך השתחררת?!״ לי צעק, הוא הופיע משום מקום, קצב ליבי גבר
״למדתי דבר או שנים בצופים״ אמרתי עם תוספת של גיחוך.
״come on, אתה יודע שלא תנצח אותי באחד על אחד״ התקרבתי אליו באיום.
הוא לא היה יותר גבוה ממני, או יותר חזק, לפי מה שראיתי .
הוא לא דיבר ונתן לי לעבור.
על השידה היו שני טלפונים, אחד שלי, ואחד כנראה של לי, ״היי, הטלפון, שלך?״ שאלתי אותו. בכיס שלו היה טלפון, ״לא, של פליקס״ אמר, ״הא, טוב, לקחתי״ אמרתי, לקחתי גם את הטלפון שלו.
שמתי בכיס ויצאת.

יצאתי מהדירה שלו בחשש, לא מבין איפה אני בכלל.
נכנסתי למעלית, וירדתי לקומת הקרקע
פתחתי את הטלפון כשידיי רועדות, המספר הראשון שראיתי היה של ג׳ונגין. ״ג׳-ונגין״ קולי רעד ״כ-כן צ׳אני היונג״ ג׳ונגין הגיב בקול רועד
״מה קרה?״ המשיך לשאול. ״א-אני משתף לך את המיקום שלי, אני יוצא אלייך״ אמרתי בציווי ״א-אוקי, איפה אתה צ׳אני?״ ג׳ונגין שאל, אני בעצמי לא יודע, מה אני יכול לומר לו.
״אל תדאג לי, בנתיים, תלך לדירה שלי, תכין משהו טעים״לא רציתי  שידאג.
״סבבה, נתראה״ אמר, נראה שכל הדאגה שלו חלפה, נאנחתי אנחת הקלה ועשיתי עוד שיחת טלפון
״צ׳אנגבין, תעשה טובה בוא תקח אותי מפה, אני משתף מיקום״ אמרתי ברגע שצ׳אנגבין ענה לשיחת הטלפון, צ׳אנגבין גיחך ״במה הסתבכת עכשיו?״ שאל אותי, הפעם היה תורי לגחך ״אתה לא רוצה לדעת.״

הלכתי לחנות אוכל הכי קרובה שיכלתי למצוא, בכיס שלי היו עשרים שקלים, קניתי שתייה ונשאר לי עודף, בנתיים חיכיתי לצ׳אנגבין.

כעבור חצי שעה צ׳אנגבין הגיע, הוא היה נראה גמור, כיאלו העירו אותו עכשיו משינה ״הפרעתי לך בשנץ?״ שאלתי אותו עם גיחוך קטן.
הוא צחק והנהן ״מה עשית פה בכל מקרה?״ שאל אותי ״זה סיפור ליום אחר״ עניתי, צ׳אנגבין הגביר את המוזיקה ונסענו אל הדירה שלי
בעיקרון יש לי שותף אבל הוא לא בבית הרבה, אז המקום פחות או יותר שלי.

״שוב תודה צ׳אנגבין, אתה פשוט מציל חיים״ אמרתי עם חיוך וסגרתי את הדלת של המכונית

נכנסתי בחשש אל הדירה שלי, היה ריח מושלם, ג׳ונגין אשכרה הכין משהו. ״הלוו האיש החשוב הגיע״ כמובן שדיברתי על עצמי, אבל לא מצאתי את ג׳ונגין, סרקתי את הסלון ואת המטבח, לבסוף הלכתי לחפש בחדר ״ג׳וגין מה כתה עושה בתוך המיטה?״ שאלתי אותו בחשש וקפצתי על המיטה בשביל להיות לידו ״ה-היה לי קר-ררר״ אמר ושפתיו התחככו אחד בשניה. ״למה לא כיבית את המזגן?״ שאלתי אותו עם גיחוך קטן ״ל-לא יודע״ מלמל, העברתי את ידי בשיערו, ידעתי שאסור לי, אבל אני לא רוצה להתנגד עוד, אני רוצה את מה שנכון בשבילי😼

סוף
אני בגמילה מסמאט תסלחו לי🙏🙏🙏🙏