VENOM (hyunlix)

26

היושים
תקשיבו שאני לא יודעת מתי אני אצא מהגמילה אז בנתיים תתמודדו

צ׳אן:
פתחתי את הדלת לבית של האן, נכנסתי כשג׳ונגין מחזיק בידי בחשש.
סגרו את הדלת ועברנו אל הסלון, על הספה ישבו מינהו והאן, היונג'ין ופליקס, ובשני הקורסאות ישבו צ׳אנגבין וסונגמין.
הבנתי שכולם שם כי פליקס סיפר להם כל מה שקרה, גם לגביי וגם לגביו, הוא היה נראה מפוחד.
״טוב, מישהו הולך לדבר על הפיל שבחדר?״ סונגמין שאל בלי סבלנות, צ׳אנגבין הנהן ״כן כן יאאללה מה עושים עם בעיית לי״ היונג'ין גיחח ופליקס טמן את ראשו בחזה של היונג'ין ״ועם בעיית כולכם גייז ורק אנחנו לא״ סונגמין הוסיף והצביע על צ׳אנגבין ואז על עצמו שוב. ״אני לא הומו״ ג׳ונגין אמר והתרחק ממני טיפה. נאנחתי. ״כן, וכולנו מאמינים לך״ האן גיחח, הוא ישב על הירך של מינהו ומינהו ליטף את ידו.

״זה פשוט, אנחנו פשוט צריכים להוריד פרופיל, פליקס, תעבור לדירה שלי, אל תצא ממנה לשום מקום חוץ מבית ספר, וגם זה.״ היונג'ין אמר וליטף את ראשו של פליקס. ״אהא״ ״מסכים איתו״, וככה כולם התחילו להסכים עם היונג'ין.

לבסוף החלטנו להוריד פרופיל, עכשיו ינואר, עוד שניה כבר פבואר, מסוף פרבוראר אפשר כבר להסתובב רגיל.

הסעתי את ג׳ונגין אל הדירה שלי על האופנוע, כל הנסיעה הציק לן משהו, הוא הרגיש לא בנוח, הוא לא ביקש ממני לשים שירים, הוא לא עדיין עליי את ראשו, הוא בקושי החזיק אותי.

״היי, אתה יודע, גם אני פה״ אמרתי וניסיתי לעודד אותו כשנכנסנו לבית, הוא פשוט התקדם.
״צ׳אן אין לי ראש לזה״ רטן בלחש ״אין לך ראש למה? תסביר!״ דרשתי, כמעט צעקתי את זה, ג׳ונגין הסתובב בבת אחת, ״לזה״ הצביע לכיווני, ואז לכיוונו, נאנחתי ״תסביר לי״ התחננתי
״לא!, אני לא יכול, אני לא רוצה, די״ לא יכול? לא הבנתי
״ג׳ונגין אני נשבע שאם לא תסביר לי אני יהרוג אותך״ הקפתי אותו, הוא הלך לכיוון החדר שלי ״כן, לא! אני לא, אני לא יודע״ הוא צעק בתסכול,  נאנחתי ״מה אתה לא יודע?״ שאלתי ברכות.
הוא התיישב על המיטה וטמן את פניו בידיו ״ אני לא יודע אם אני רוצה את זה, את הקשר הזה, אתה יותר גדול ממני במה? 3 שנים?, אני פשוט לא יודע״ הוא אמר ונאנח, התיישבתי לידו.
״הכל בסדר, תחשוב על זה״ אמרתי וליטפתי את ראשו

היונג'ין:
נסעתי עם פליקס  לביתי, הוא בקושי דיבר, הוא פחד שיראו אותו, הוא לבד סוודר גדול, וטרנינג אפור.
״היי פליקס, הכל בסדר?״ שאלתי אותו בחשש, ״א-אני לא ראיתי את המשפחה שלי כבר חודשיים, לא ראיתי את אחותי ואח שלי הגדול״ הוא מלמל, פני הכלבלב שלי היו עצובות, רק רציתי להביא לו חיבוק.
הוא ישב על הספה וחיבק את רגליו, התקרבתי אליו.
תפסתי את רגליו ביד אחת וכך גם את גבו, הרמתי אותו כמו שבעל מרים כלה ״גאד פליקס, הם בכלל האכילו אותך שם?״ שאלתי את פליקס, הוא שקל פחות, לפחות אני חושב. ״כ-כן״ הוא מלמל ״אז איך זה שככה רזית?״ שאלתי בזמן שהתקדמתי במעלה המדרגות לחדר שינה שלי.
פליקס משך בכתפיו ״לא יודע״

השכבתי אותו על המיטה, הורדתי ממנו את הסוודר בעדינות, נשקתי לשפתיו, הוא איפשר ללשוני החמה לסרוק את כל פיו, בזמן שהתחכחתי באיברו, ניתקתי את פי מפיו והידקתי את החיכוך בין אברי לאיברו, הוא גנח את שמי , העברתי את ידי בשיערו ״אתה יודע שאני אוהב את הצליל הזה״ מלמלתי וחזרתי לנשק את צווארו
הוא רצה את כולי יותר מהכל, אהבתי את זה, אבל זה לא הזמן, התיישבתי בחזרה על המיטה  ״מה קרה?״ פליקס שאל אותי בחשש
״כלום״ משכתי בכתפיי ״זה לא הזמן״ משכתי בכתפיי.
״למה?״ שאל פליקס והניח את ידיו על הירך שלי.
״תספר לי, תספר לי מה קרה עם לי, אני רוצה לדעת״ התפרצתי בלי לחשוב בכלל

״א-אתה לא תכעס?״ פליקס שאל ושפתו רעדה ״ברור שאני לא אכעס״
״טוב״ ״תקשיב״

🙀🙀