נ. מ. פרסי
לפרסי הגיע פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.
בזמן שאולדן ופוסידון ניהלו שיחת נימוסים פרסי בחן את פוסידון כאילו הוא לא מכיר אותו.
פיץ נגע לו בכתף.
"אתה בסדר?" הוא שאל בשקט.
"מה ההגדרה של בסדר?" פרסי התחמק.
ביאנה ציחקקה.
"אל תדאג, אתה תהיה" פיץ הבטיח.
פרסי חייך אליו כאומר תודה.
"אז תתנו לנו דקה? נשלים פערים" פוסידון אמר.
"בטח" אולדן הסכים "אחרי זה נעשה את הסידורים".
רק כשפיץ ביאנה ואולדן יצאו פרסי הבין שבסידורים אולדן מתכוון לאיפה פרסי יהיה מעכשיו.
פוסידון חיכה שהדלת תיסגר לגמרי לפני שהוא חיבק את פרסי.
"כמה דאגנו" הוא מילמל בשקט "פחדתי מהגרוע מכל".
פרסי התבונן בו "אבל ביל מסר לך את ההודעה שלי, שאני באטלנטיס".
"אצל האלפים" פוסידון סינן "לא ידעתי מה לחשוב".
"מה נורא בהם כל כך?" פרסי שאל "בחיים לא שמעתי עליהם".
"כי אני דאגתי להסתיר את זה ממך" פוסידון אמר בעצב "פחדתי שאם תדע אז נגיע למצב כזה, הייתי בטוח שאני שומר עלייך".
פרסי עדיין לא הבין למה המצב כזה חמור אבל זה נגע לליבו איך שאבא שלו דאג לו, לא כל החצויים זוכים לזה.
למען האמת הוא די בטוח שהוא היחיד.
"תקשיב לי פרסי, אין לנו הרבה זמן ואני לא אוכל לבקר אותך יותר מידי" פוסידון אמר.
"חשבתי שעכשיו אני אהיה איתך ואז תוכל לקחת אותי הביתה" פרסי אמר בייאוש.
אבא שלו הוא אל, הוא יכול לעשות הכל, פרסי היה בטוח שהוא יוכל לעשות גם את זה.
"פרסי אתה יודע שאם תחזור איתי אז האלפים יצאו בעקבותך" פוסידון הסביר "לצערי את הדרך הביתה תצטרך לגלות בעצמך".
פרסי הפנה את מבטו כדי שאביו לא יראה את הדמעות שעלו בעיניו, הוא נמצא בערים האבודות כמעט חודש והוא רוצה להיות בבית, עם חבריו, עם אנבת'.
"פרסי בבקשה תסתכל עליי" פוסידון ביקש "אין לנו הרבה זמן ויש הרבה שאני צריך להסביר לך".
באי רצון קל פרסי הביט באל הים כדי לשמוע את דבריו.
"אתה חייב להבין שהנוכחות שלי כאן מסכנת אותך, אם אהיה כאן יותר מידי האלפים יקלטו את ההילה שלי ואת שלך, ואז לא תוכל לחזור הביתה בכלל".
פרסי הנהן, הוא הניח שזה מה שיקרה, ובגלל זה התאמץ כל כך לשמור על זהותו בסוד.
"הקשב לי, תמיד ידעתי שזה עניין של זמן עד שהאלפים ימצאו אותך, חשבתי שאני מגן עלייך בכך שאתה לא יודע אבל זה טעות, אתה חייב לדעת כמה הם מסוכנים".
YOU ARE READING
החצוי האבוד
Fanfiction"הוא אלף?" ביאנה שאלה סופי לא ידעה מה להגיד, מצד אחד הוא לא נראה כמו אלף, עם העור השזוף, השיער החום והעיניים הירוקות. מצד שני היה בו משהו שמזכיר אלף, סופי לא ידעה להסביר את זה, אבל משהו אמר לה שהוא לא סתם בן אנוש. _________________________________ ...
