מת או חי אני תמיד יגן אלייך

פרק 2

כמה ימים אחרי השבעה של עומר התכנסנו כל השכבה בבית הכנסת זה היה ברור שרוב הילדים שהיו שם לא התחברו לעומר אבל זה היה חובה אז כולם ניצבו שם. אני רום רפאל ופאוול ישבנו שלושתם עם חליפות שחורות ואני עם שמלה שחורה:
ככה היא הייתה נראת👇

ישבנו ארבעתנו שורה ראשונה בצד אחותו של עומר אמרה כמה דברים ואז הרב אמר לנו לקום ולדבר לא תיכננו את זה אז אילתרנו קודם רום דיבר ראו שהוא היה על סף בכי אבל ניסה לא להראות את זה ואמר ״עומר אחי התאום אני מתגעגע אלייך ככ״ נהייתה לי סחרחורת קטנה וכאבי ראש אולי זה בגלל שמאז מה שקרה אני לא אוכלת ולא שותה ואז היה לי כאב חד בבטן אבל כאב מוכר ישר אמרתי את זה לפאוול הוא נבהל כי הוא ידע מה זה אומר ואז רפאל דיבר לא יכלתי לשמוע מה הוא אומר התחלתי לראות מטושטש ופאוול החזיק אותי מאחורה מלא ליפול וכל שנייה שאל לשלומי אז פאוול דיבר ראיתי את כל הילדים והתחילה לי סחרחורת נוראית הרגשתי שעם פאוול לא היה מחזיק אותי הייתי נופלת הוא החזיק לי במוטן ביד אחת הוא הרגיש שאני לאט לאט נופלת וחיזק את האחיזה וסיים לדבר מהר בשביל שזה יגמר ואז הגיע תורי לדבר וכולם ציפו לנאום שיגרום לבכי של כולם הרי אני ועומר היינו כמו אחים התחלתי לדבר בזמן שרפאל מחזיק אותי מאחור במותניים פאוול בצד ימין שם את ידי על עורפו ורום בצד שמאל והתחלתי לדבר ״עומר שלי ה...״ והתעלפתי בידיים שלהם

ברגש שהתעוררתי הייתה תאורה חזקה מידי וראיתי את פאוול ישן עם שמחסה על כל גופו רום מחזיק לי יש וישן ואת רפאל ישן על הריצפה דבוק לקיר ואמרתי ״מה קורה צו׳צות״ הם מחד קמו כי די צעקתי את זה ונבהלו זה משפט שעומר תמיד היה אומר שהיינו נפגשים...

הם מיד קפצו עלי בנישוקות וחיבוקים ״ואו תירגעו אני לא רגילה לכל הנשיקות והחיבוקים האלה״ אמרתי וצחקתי הם צחקו ביחד איתי ״כבר פחדנו אלייך״ פאוול אמר ואמרתי ״לא תצליחו להיפטר ממני בכזו קלות״ צחקנו קצת ואז האחות נכנסה ובדקה לשלומי.
אחרי כמעט שבוע חזרנו ללימודים כרגיל כל פעם שעברתי ליד המסדרון הזה עלתה בי חלחלה והרגשתי שאני מתחילה לבכות כל פעם שאני נזכרת המה שעומר אמר לי באותו הרגע..