𝕋𝕙𝕖 𝕜𝕚𝕥𝕥𝕖𝕟 𝕓𝕠𝕪

פרק 30

"אבלל אני רוצה את ג'יידן שלי"
אמרתי להם והתחלתי לבכות
"בבקשה בטוח יש עוד פיתרון"
אמרתי להם
והאב הניד לשלילה
"אין עוד פיתרון"
הוא הוסיף
"אייס אתה תתרגל לזה בסוף"
האם אמרה לי מנסה להרגיע אותי
"לא! זה באשמתך"
אמרתי לה בכעס
והיא הורידה את ראשה לרצפה
____________________________________________________________
(אני מקווה שאין טעויות כתיב אם כן אני מצטערת)

** כעבור 4 שנים **

נק מבט - אייס

עברו כבר ארבע שנים שאני בעבר עם ג'יידן וההורים שלו
כבר ארבע שנים שלא ראיתי
את האחים שלי
את מייקל טום וג'ואי
וחשוב יותר מכולם
לא ראיתי את ג'יידן שלי
כבר ארבע שנים
ואני מרגיש כאילו לקחו לי את הלב
כן אומנם לא הכרנו הרבה זמן
אבל הוא עזר לי כלכך הרבה
והוא היה שם תמיד בשבילי
אני יכול רק עכשיו להגיד בפה מלא
שאני אוהב אותו
שאני פאקינג מאוהב בו!
אבל כמו מטומטם לא אמרתי לו את זה עדיין
ואני ממש מקווה שיהיה לי הזדמנות להגיד לו את זה
היום אני אמור להיות בן 20
והוא אמור להיות בן 22
אני עדיין מסרב להבין שאני יראה אותו רק בעוד 5 שנים
אבל בינתיים יש לי הרגשה שחפרתי מספיק
בהווה שלי עכשיו
ג'יידן הקטן שהיה פעם בן 4
גדל והפך להיות ילד יפייפה בן 8
ואני פשוט לא מאמין
כמה חכם הוא ניהיה
דבר אחד אני שמח
מזה שחזרתי לעבר
זה שזכיתי לראות אותו גדל קצת
"אייסי!"
לפתע שמעתי צעקה
קמתי במהירות מהמיטה שלי
ורציתי לעבר הצעקה שבאה מהחדר של ג'יידן
פתחתי במהירות את הדלת וראיתי
את ג'יידן משתולל במיטה שלו
התקדמתי במהירות אל המיטה
מתיישב אליה
ותופס את גופו של ג'יידן הקטן
שלא הפסיק להשתולל על המיטה
"היי ג'יי ג'יי הכל בסדר
אני פה
אני לא עוזב אותך נסיך שלי"
אמרתי לו ברוגע
ולאט לאט גופו התחיל להרגע
הסתכלתי על פניו שהפכו להיות רגועות
עזבתי את גופו של ג'יידן
והתחלתי ללטף את פניו
את הפוני הקטן והחמוד שלו
שכל הזמן נופל על עיניו היפות
שאני יכול לשקוע בהם
וכן אני יודע שהוא רק בן 8
אבל אני רואה בו את ג'יידן שלי
ג'יידן בן ה 22
"א..אייסי?"
שמעתי את ג'יידן שואל
ויצאתי ממחשובת
"כן קטני?"
שאלתי אותו בלחש
"מ..מה אתה עושה פה?"
הוא שאל אותי מבולבל
"היה לך עוד פעם סיוט"
אמרתי לו ברוגע
"א..אייסי אין לי כבר כוחות
לזה"
ג'יידן אמר לי
התחיל לבכות והתרומם לעברי
"ששש די קטני די"
אמרתי לו
מחבק אותו ומצייר צורות מעגלים על גבו
"אתה רוצה לספר לי על מה היה הסיוט?"
שאלתי אותו בעדינות
"ז..זה היה מפחיד בהתחלה
הכל היה בצבע שחור ועמדתי שם לבד
ניסיתי לקרוא לך
אבל לא באת
פתאום דמות התחילה להתקדם אליי
וניסיתי לברוח אבל הרגליים שלי היו תקועות בריצפה
הדמות הייתה כבר ממש מולי
והיא התחילה לדבר איתי"
הוא סיפר לי הכל בבכי ואני מנסה לנחם אותו אבל פתאום הוא עצר בדיבור
"מה הדמות אמרה?"
שאלתי אותו
"היא אמרה לי שזה ג'יידן מהעתיד
שזה ג'יידן שלך
הוא אמר לי שהוא יודע שאתה בעבר והוא מנסה הכל כדי להחזיר אותך
ושהוא אוהב אותך כלכך
והוא גם אמר לי לשמור אליך"
ישש!חשבתי לעצמי
הרעיון עם החריטות עבד
תבינו אחרי שביליתי פה את השבןע הראשון עלה לי רעיון
אולי אני יחרוט מסר לג'יידן שבעתיד
שלפחות ידע שאני חי וככה עשיתי
הלכתי אל החדר של ההורים שלו
וחרטתי על השידה
בהסכמה שלהם כמובן
"ג'יידן אני בעבר שלך
אתה בן 4"
לא קיבלתי על זה אף מענה וחשבתי שהוא לא ראה את זה
אבל כנראה שהוא כן
לפתע
הרגשתי את ידיו הקטנות של ג'יידן על לחיי
ומחה דמעות שלא שמתי לב שירדו בכלל
"אייסי בבקשה אל תבכה"
ג'יידן אמר לי וחיבק אותי
"אני אוהב אותך כלכך קטני"
אמרתי לו
והשכבתי אותו לישון שאני עדיין מחובק בין ידיו
"אתה תמצא דרך לחזור אליו
אני מבטיח"
הוא אמר לי בעדינות
"תודה קטני אני מעריך את זה"
וככה נרדמנו מחובקים