💋המילים החשובות💋

פרק שלישי

אוון

תזכורת מהפרק הקודם:

קישור נשלח מאת אוון וורטיז

סגרתי את הטלפון והנחתי אותו על השידה ליד המיטה.
כיביתי את המנורת קריאה שלי וניסיתי להירדם.
"אני סופיה פאול"
----------------------------------------------------
פתחתי את עיניי, השעה הייתה רבע לשבע בבוקר.
שמעתי את הציפורים בחלון.
הלכתי לארון ולקחתי את התלבושת האחידה של בית הספר.
שנאתי בית ספר.
עשיתי את כל השיעורים, נכנסתי לכל השיעורים, אבל זה לא היה מספיק טוב, לא כמו 'האח המצטיין שלי'.
יצאתי בזהירות מהחדר שלי והלכתי לצחצח שיניים.
צחצחתי שיניים וסידרתי את השיער.
הסתובבתי וראיתי שאיימי צופה בי.
"בהצלחה היום בלימודים" ענתה.
"אה, תודה איימי?"
אני הייתי בכיתה ח' ואיימי בשנה האחרונה שלה ביסודי.
הסתכלתי עליה.
היא הייתה לבושה בתלבושת אחידה ושיערה כבר היה אסוף לצמה שחורה שבסופה ישב סרט כחול שהתאים לחצאית שלה.
חייכתי חצי חיוך ומיהרתי לצאת.
לקחתי את הטלפון שלי מהחדר וירדתי למטה.
הכנתי לי סנדוויץ' עם גבינה צהובה, נעלתי את הנעליים שלי ובאתי לצאת לכוון הבית של ג'ון.
"אתה לא מתכוון להגיד ביי?" שאלה אמא.
הסתובבתי וראיתי אותה עומדת שם עם ידיים משולבות.
"ביי אמא" אמרתי ונאנחתי.
"אל תטרח כל כך וואו" אמרה וחייכה אלי.
יצאתי מהבית והלכתי בשביל לבית של ג'ון.
כשהגעתי לא הספקתי לדפוק על הדלת וכבר הוא פתח אותה.
"הנה אתה! כנס פנימה"
לג'ון לא היו הורים, הוא חיי עם סבתא שלו ואחותו התאומה מארי.
נכנסתי פנימה ובלי לחשוב עליתי לחדרו.
אני וג'ון היינו שונים.
הוא שיחק רוגבי כל חייו והיה מעריץ.
ואני.. טוב אני אהבתי לצייר ולקרוא ספרים.
החדר שלו היה מלא פוסטרים של רוגבי.
החדר שלי היה מלא פוסטרים שאני ציירתי.
התיישבתי על הכורסה בחדרו.
הדלת נפתחה.
ראיתי את מארי עומדת שם.
"אה היי אוון" היא הסמיקה.
"היי" עניתי.
"ראית את ג'ון?" שאלה.
"כן הוא היה בסלון אני חושב" שיקרתי.
"מה אתה עושה פה?"
"אני? באתי לראות בדיוק אם ג'ון עשה שיעורי בית" מחרטטן.
"אה טוב, היא חייכה וסגרה את הדלת.
כעבור כמה דקות ג'ון נכנס לחדרו והודיע.
"חייבים לעוף לבית ספר אוון"
ויצאנו.

ꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄ

סופיה

יצאתי מהבית והלכתי לבית הספר.
השעה הייתה שש וחצי בבוקר.
כולם חשבו שאני מוזרה כשהתעוררתי בחמש.
אבל זה לא שינה כלום.
רציתי להגיע ראשונה לבית הספר החדש.
קנדה הייתה באור אחר בבוקר.
ראיתי יותר, היא הייתה מיוחדת יותר.
זה לא משנה את העובדה שהייתי רוצה לחזור לאנגליה אבל פה המשפחה של אבא ככה שזה יותר נוח לו ויש לנו עזרה.
נכנסתי בשערי בית הספר.
בית הספר גריניץ' חטיבת ביניים ותיכון
בית ספר חדש בשבילי זה גם חיי חברה חדשים.
"שלום!!!!" קפצה פתאום ילדה ועמדה לפניי, כמעט היה לי התקף לב.
"היי?" לא היה לי שמץ של מושג מי זאת.
היא החזיקה קלסר כחול ועיפרון ביד.
שערה היה אסוף יפה לקוקו בלונדיני שגלש על כתפה.
עיניה הזכירו לי את העיניים של אחותי - קלרה - והן בחנו אותי מכל הכיוונים.
מוזרה.
"אפשר לעזור לך?" שאלתי.
"את בטח סופיה פאול, אני טועה?"
"אה כן, אני סופיה"
"נעים מאוד, רבקה אן" חייכה.
הסתכלתי עליה.
"את יכולה לקרוא לי גם רובי, זה יותר טוב"
"אוקיי"
"לך יש איזשהו שם חיבה? או שם שאת אוהבת?" שאלה אותי.
"סופי?" עניתי לה
"אוקיי, סופי!" חייכה.
ניסיתי גם לחייך.
"זאת מערכת השעות שלך" היא נתנה לי דף עם משבצות.
"יש לנו את אותם שיעורים חוץ משיעור אחרון ביום שלישי" אמרה ועינייה נצצו.
הלכנו ביחד לאזור הלוקרים, הכיתות, אולם הספורט...
היא הראתה לי הכל.
הסתכלתי בטלפון על השעה.
שבע וחצי.
ילדים התחילו להגיע.
ישבנו שתינו בחצר והיא סיפרה לי על בית הספר.
פתאום בשער נכנס ילד, ילד מוכר.
אוון וורטיז
איתו הלך ילד, גבוה וחסון, שהיה נראה ענק לידו.
אני הייתי ילדה נמוכה, אז אין לי מה להשוות.
"ג'ון!!" קראה רבקה.
"רוביייייייי" הילד קרא ורץ לכיווננו.
הוא הגיע, נישק אותה על הלכי והתיישב לידה על הספסל.
מראה מוזר להחריד.
"ג'ון זאת סופי" אמרה בחיוך.
"סופיה פאול" שמעתי קול מאחורי.
הסתובבתי וראיתי את אוון.
"כן, איך ידעת?" שאלה רבקה.
"כבר נפגשנו בעבר" אמרנו שנינו ביחד.
"אה מעולה!" אמר ג'ון.
~צלצול~
הצלצול הודיע על תחילת השיעור הראשון.
"ביי" אמרתי ביובש כשג'ון ואוון הלכו לשיעור במערכת שלהם.
"יש לנו עכשיו היסטוריה"
אמרה רבקה והלכנו ביחד לשיעור.