💋המילים החשובות💋

פרק רביעי

סופיה

לפני שמונה וחצי שנים - גיל ארבע עשרה.

ישבתי בחדרי.
היה לי ממש משעמם.
הייתי עצובה שרובי נסעה ליוון לחופשת הקיץ.
ג'ון ואוון היו כבר חודשיים עם משפחותיהם בפריז ואני ישבתי בחדר כשלא ידעתי מתי חבריי יחזרו הביתה.
ירדתי למטבח לקחת לי משהו לאכול.
סקרתי את המקרר ולא היה כלום.
ריק.
"אבא!!" צעקתי.
"המקרר ריק!"
"אז לכי לסופר מתוקה" קרא אבא ממשרדו.
פחח בחיים לא.
"בסדר" נאנחתי ולקחתי את הארנק.
יצאתי מהבית לכוון הסופר במרכז העיר.
נכנסתי לסופר, הייתי בהלם.
כל הסופר היה מפוצץ אנשים.
לפי התאריך אין חג.
מוזר.
הלכתי לקחת אוכל.
"את ראית את האינסטגרם שלו?? את תמותי!" ראיתי את סוזי והיילי שכבה מעלי מדברות ליד מקרר הגבינות.
"אני בהלםםם איך זה קרה?!?!" צעקה סוזי וראיתי כמה ראשים מסתובבים לכוונה.
"סופי!! ראית את זה??" ראתה אותי היילי.
"ראיתי מה?"
"את אוון!" צעקו שתיהן ביחד.
"אוון בחול, על מה אתן מדברות?"
סוזי נתנה לי את הטלפון שלה.
לא הבנתי מה אני רואה את שהסתכלתי על עיניו.
אוון
אוון החנון מהחבורה נראה כמו שחקן רוגבי ענק.
הייתי בהלם.
לא ראיתי אותו חודשיים זה הכל.
מייד לקחתי את הטלפון שלי.
חיפשתי באינסטגרם.
הוא פתח אינסטגרם.
והעוקבים רק עלו.
התקשרתי מהר לרובי.
"כן?" כל ישנוני ענה לי מהצד האחר של הקו.
"רובי, הסתכלת באינסטגרם?"
"כן? מה?" כנראה הערתי אותה.
"אוון, הוא פתח אינסטגרם" עדיין לא הבנתי מה ראיתי.
אולי זה היה חלום?
הילד הרזה שהכרתי כבר לא היה נראה אותו הדבר.
ג'ון
בטוח הוא אמר לו משהו.
"כן ראיתי" אמרה.
הייתי בשוק.
"ולא חשבת לספר לי??"
"למה הייתי צריכה? את יכולת להיכנס לאינסטגרם ולראות, למה אכפת לך בכלל?"
"לא שאכפת לי פשוט חשבתי שאת תספרי משהו כזה" עניתי לה.
"עזבי פשוט תחזרי לישון" אמרתי לה ולא הספקתי לשמוע את תשובתה וניתקתי.
שילמתי על האוכל וחזרתי הביתה.
כל הדרך חשבתי.
כשהגעתי הביתה קידמו את פני לא אחרים מאשר ג'ון ואוון.
הם היו קופי אחד של השני.
זה כבר לא היה צמד הקטן והגדול.
זה היה אוון וורטיז וג'ון בייל.
עכשיו הייתי ממש נמוכה.
"מה אתם עושים פה?"
"חזרנו!! מה? את לא שמחה שיש לך קצת חברה??" אמר ג'ון - המצב רוח הטוב של הצמד.
"כן כן" עדיין הייתי לבושה בפיג'מה.
נכנסתי הביתה והם אחריי.
מוזרים.
סידרתי את כל המצרכים במקרר והסתובבתי.
"מים?" שאלתי.
"כן תודה" ענה אוון,מעדיין לא האמנתי שזה הוא.
"אני בסדר תודה" אמר ג'ון לפני ששאלתי מה איתו.
שניהם התיישבו במקומות הקבועים שלהם בשלוחן.
ואני ישבתי בשלי.
כשרק הכרנו כולנו הפכנו למין חבורת חברים כזאתי, רובי וג'ון היו ביחד ואני ואוון.. טוב, היינו אני ואוון.
לא קרה כלום בשנה וחצי מאז שנפגשנו לראשונה, הוא עשה כאילו הוא שונא אותי ואני מוזרה ואני עשיתי כאילו אני שונאת אותו.
ילדה מסתורית
"רובי עוד לא חזרה?" שאל אוון ונראה קשוח למדי - לא כמו שאני זכרתי אותו.
אלוהים עברו רק חודשיים!!
"שמת לב לשינויים?" שאל ג'ון ונראה מאושר כמו שלא ראית מימיי.
"כן שמתי לב" בחנתי את כל חלקיו של אוון.
הוא היה נראה שונה לגמרי.
"איך זה קרה?" שאלתי.
"קצת אימונים והרבה מוטיבציה" ענה לי ג'ון.
אוון גלגל עיניים.
"אז אתה אוהב רוגבי עכשיו?" שאלתי אותו.
"מסתבר שכן" אוון ענה.
לפחות הקול שלו לא השתנה.
הוא היה צריך לחגוג בחודש הבא יום הולדת חמש עשרה.
הורמונים.
"רובי לא חזרה אני מבין" אוון אמר כאילו ציין עובדה.
ג'ון הסתכל עליו המום.
"טוב, אנחנו רואים שתפסנו אותך בזמן לא טוב" אמר ג'ון אחרי שהוא נרגע.
"אה-" באתי לענות אבל אוון כבר קם מהכיסא והלך לדלת הכניסה.
"ביי?"
"ביי סופי! נתראה!" אמר ג'ון ושניהם יצאו.

ꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄꨄ

אוון

"אחי מה יש לך? זאת סופי" אמר ג'ון שיצאנו מביתה של סופיה.
"אני יודע" אמרתי וגלגלתי עיניים.
לא ראיתי בנושא הזה שום דבר מיוחד.
"למה היית מרושע אליה? הייתם ממש קרובים לפני שטסנו"
"אוקיי? זה אומר שזה צריך להישאר אותו הדבר?"
עצרתי והסתכלתי עליו.
"השתנתי, בזכותך. אז אתה לא יכול להגיד כלום בנושא"
"לא התכוונתי לשנות אותך דרמה קווין, אתה זה שיום אחד בא אלי ואמר -"תעזור לי להיות כמוך" לא אני, אתה"
"הייתי ממש חנון, ג'ון"
"אני יודע" הוא חייך.
"אז למה אני מרגיש כאילו לא השתנתי?"
"כי עדיין יש לך רגשות?" ג'ון המשיך ללכת. הוא פאקינג הלך.
רצתי אחריו.
"על מה אתה מדבר, איבדתי אותך"
"יש לך רגשות אוון, ראינו את זה"
הרמתי גבה.
"מי זה ראינו?"
הוא מיהר קצב.
יאמר לזכותי, הייתי יותר גבוה ממנו בכמה סנטימטרים קטנים.
הוא לא גבה בקיץ, אני... טוב אני משהו מיוחד.
"לא אמרתי שום דבר" התחמק ג'ון.
"שקרן" גיחחתי.
"רובי ואני, ראינו איך אתה מסתכל על סופי, ועכשיו, אחי, יש לך פאקינג סיכוי איתה" הוא הסתובב אלי וראיתי את הניצוץ בעיניים שלו.
"אין מצב"
"יש מצב"
"אני לא יכול לצאת איתה, מגיע לה מישהו יותר טוב"
"שלא יהיה כל כך גס רוח בפעם הראשונה שהם נפגשים אחרי חודשיים שהוא עבר שינויי?"
שאל ג'ון וראיתי שזו לא הייתה שאלה.
הסתכלתי על רגליי.
ראיתי פתאום כמה הייתי גבוה.
עד עכשיו זה הרגיש כמובן מאליו.
"לך אליה, עכשיו"
"ו? מה יש לי לעשות אצלה?"
"להגיד לה איך אתה מרגיש?"
"אבל אני לא מרגיש"
שקרן
"מכחיש, אתה פשוט מכחיש"
"אין מצב, יום טוב ג'ון"
הסתובבתי והלכתי אל הכוון של הבית שלי.
"מה שתגיד אחי" צעק ג'ון מאחוריי.
מה שתגיד