נ.מ. היילי
"אנחנו כל כך מאחרים!" צעקתי בלחץ אל פרסי.
אני והוא רצנו בספרינט את הדרך אל הבית של פרסי. אנחנו עומדים לאחר לאחד הדברים הכי חשובים בהיסטוריה.
אה, אתם בטח שועלים איך ומאיפו אני מקירה את פרסי.
אז ככה:
אין שום סיפור.
אני פשוט בת דודה חורגת שלו מצד פול, שהוא דוד שלי, אח של אמא שלי.
וכן, אני יודעת שהוא חצוי. עדיף שאני לא יספר איך.
אבל בוא נגיד שהאוטו של דוד שלי עדיין לא חזר למצבו הקודם.
טוב, בוא נחזור לרגע שאני ופרסי רצים בספרינט.
"אנחנו לא עומדים לאחר!" הוא צעק לי בחזרה.
"קל לך להגיד, אתה בן של- אתה יודע של מי!" כימעת צעקתי "בן של אל", וזה לא היה ניגמר טוב. בהתחשב בזה שיש אנשים שגם הולכים ברחובות.
"אין שום סיכוי שאני מאחר לרגע הזה!" פרסי תפס לי ביד ומשך אותי.
"למה אתה תופס לי ביד?"
"כי את יותר איטית ממני!"
חצוף!
אבל תכנית, הוא צודק.
זה אחד מהיתרונות שבליהיות חצוי.
ותאמינו לי, ממה שפרסי מספר, אין הרבה יתרונות.
נתתי לו לימשוך אותי כל שער הדרך.
והיתאפקתי שלא ליצעוק: "חוטפים אותי!"
רק שלא רציתי לסבך את פרסי יותר ממה שהוא כבר מסובך.
"בואי!" אני ופרסי (יותר נכון פרסי, אני פשוט ניגררתי אחריו) הגענו לביניין שבו הדירה של סאלי ופול.
"קדימה, קדימה, קדימה, קדימה!" זירזתי אותו לעלות.
אני ופרסי התחלנו לעלות במדרגות. פרסי בקלי קלות, ואני עם טיפה היתנשפויות. אני בכושר, כן? אבל אין לי כוח אינסופי של חצויה.
רק כושר טוב לבת אדם.
אבל כושר טוב לבת אדם זה לא מספיק כדאי לעלות בריצה כמה עשרות קומות.
"נו כבר!" בן דודי היקר היתלונן.
"מה ת'רוצה ממני?" ביהיתי בו (עד כמה שאפשר בזמן ריצה). "חשבתי שכבר סיכמנו שאני לא חצויה."
דילגתי על מדרגה אחת וכמעת נפלתי ושברתי את כל העצמות שלי.
ואם זה היה קורה, הייתי צריכה ללכת לביקור אצל "דוקטור סולאס".
פרסי נאנח ותפס לי ביד.
ייאי, אנחנו עושים עוד מסע של "פרסי מושך לי את היד באגרסיות בזמן שאני ניגררת אחריו בשעמום".
איזה כיף.
בלי ששמתי לב, פרסי נעצר בחוזקה אל מול דלת הידרה של סאלי ופול.
"נו, למה אתה מחכה?" שעלתי את פרסי כשהוא לא פתח את הדלת.
"כן, קדימה." הוא התאשת על עצמו ופתח את הדלת.
"הספקנו, תודה לסאלי!" חייכתי בשמחה כשנכנסנו לדירה.
"טל!" פרסי קפץ על אחותו הקטנה.
שדרך אגב, עמדה על שתי הרגליים.
זה הרגע החשוב. אני רוצה לציין.
"אריאל, אל תפיל אותה." נזפתי בו. אין סיכוי שבת דודה שלי בידיוק הצליחה לעמוד, והוא כבר מפיל אותה.
"לא מפיל אותה," פרסי היתנתק מאסטל וזז הצידה כדי לתת לי לחבק אותה. "ואל תיקראי לי אריאל!"
"מה לעשות, בן ים? אתה לגמרי אריאל."
"לא-אני-לא!"
"בטח ש'תה כן!"
"למה בידיוק?"
"כי אתה בן של‐ "
"היילי," סאלי עצרה אותי מלהשלים את המשפט. "יש כאן זרים שמחפשים את פרסי."
לא הבנתי על מה היא מדברת.
עד שסובבתי קצת את הראש וראיתי זקן בגלימה לבנה, ועוד שלושה ילדים בני חמשה-עשר שישבו על הספה.
"שלום?" שעלתי בהרמת גבות.
"שלום," הזקן אמר בשלווה. "מי מכם הוא פרסאוס ג'קסון?"
הוא לחטרלי שעל את זה?
הצבעתי על פרסי. "אה, הוא. זה דיי ברור, לא? אני ניראת לך כמו בן?"
בימקום תשובה במילים.
קיבלתי ילד עם שיער שחור ועיניים ירוקות ברקת תקף את פרסי.
><><><
אז זהו!
אני יודעת שהפרק קצר.
זה בסדר, אני לא מתכוונת שהפנקיק יהיה עם פרקים ארוכים שבכל אחד מהם יש איזה סוד שמתגלה או סמפינג לייק דיס.
נ'
YOU ARE READING
ג'קסון ופוטר
Fantasyנכון, פרסי הוא הנכד של וולדמורט. *לא* נכון, הסיפור הזה יהיה כמו כל שער הפנקיקים שיש על פרסי והארי. אני יודעת שמלאאאא עשו פנקיק שפרסי הוא הנכד של וולדמורט. אבל אני מבטיחה לכם שהפנקיק שלי יהיה שונה. אני לא בטוחה איך לתאר את העלילה. רוב הזמן לא יהיה בה...
