נ.מ. היילי
ירדנו למטה ללובי.
(איזו פתיחה מרשימה!)
הרמיוני, הארי ורון עמדו שם, אבל לא דמבלדור.
"איפו דמבלדור?" שאלתי והתישבתי על כורסה אדומה.
"פרופסור דמבלדור," הארי אמר בתיעוב עמוק. "הלך להביא את שני האחרים."
"שני האחרים... " ג'יימס שקל את המילים. "מי הם בידיוק? - "
ליפני שמישהו הספיק לענות, ליאו פלט צחוק. "קוראים למנהל שלכם, דמ-בל-דור?"
הארי ורון היסתכלו עליו כמו דפוק (הוא לא דפוק, אידיוט? כמובן, אבל לא דפוק).
"גם אותי זה הצחיק בהתחלה, אבל הוא קוסם מכובד." הרמיוני אמרה.
ליאו הינהן ואמר במבטה: "כמובן, יש לכבד את אדון פעמון דלת טיפש."
"אתה קראת לדמבלדור טיפש?!" הארי היתפרץ עליו.
קליפסו שילבה ידיים בחומרה. "לא, הוא רק שהפירוש של השם שלו, הוא פעמון דלת טיפש."
אני מתה על הבחורה.
אבל הילד מעצבן אותי.
לא ניראה שלהארי או לרון יש את האומץ להיתווכח עם קליפסו.
אל תיתעסקו עם החצייניט (חצי-טיטנית)!
"איפו הואאאא?" פרסי הישתעמם תוך... שלושה שניות כזה?
"הוא אמור להגיע עוד ר- " הרמיוני ניקטעה בשל צליל: "טאק"
דמבלדור הופיע בלובי.
כששני ה"אחרים" אוחזים בידיו.
רגע... אני מזהה אותם.
"ווקס? פיבי?" בן הוציע ממני ת'מילים. "מה אתם עושים פה?"
><><><
נ.מ. הארי
מה הוא אמר הרגע?
הוא מכיר אותם?
"אנחנו ה'אחרים'." הקושי (ה.כ. אני רוצה לציין שאני לא גיזענית, אני פשוט צריכה שהארי יהיה כזה) אמר בזילזול.
"אתם מכירים אותם?" הרמיוני שעלה את פרסאוס והחברים שלו.
"כן," פרסאוס אמר. "אלה הם ווקס ופיבי, הם חברים שלנו - טוב, של היילי, רומי, בן וג'יימס, אבל אנחנו עסקת חבילה."
היתקרבתי להרמיוני ולחשתי: "ידעתי, הם חברים של הקושי והמוזרה. פרסאוס בטוח אוכל מוות."
הרמיוני נאנחה. "הארי, הם לא מוזרים, ופרסי לא מרושע."
אני בחיים לא יבין בנות.
כלומר, איזה עוד הוכחה היא צריכה?
חבר שלו שרף את הדלת.
חבר אחר שלו כמעת תקף את רון.
וחבר אחר שלו צריך לחזור למקום שממנו בא. אנשים נחותים כמוהו לא שייכים אלינו.
><><><
נ.מ. רומי
"בוא כבר!" רצתי לחבק את ווקס ופיבי.
אבל הם - בגלל שהם הם - ניסו להיתחמק.
דגש על ניסו.
"דיסני, שלא תעז לברוח!" היילי הזהירה את ווקס.
הוא נעצר במקום ואני והיילי התנפלנו עליו בחיבוק.
"אל תיקראי לי דיסני." הוא רטן.
"ששששש," השתקתי אותו.
פיבי נתנה בנו מבט אחד, ואז התחילה לרוץ גם היא.
אבל כמובן ששתינו הצלחנו לבסוף לעטוף אותה בחיבוק.
"מה אתם עושים פה?" ג'יימס תפח על השכם של ווקס.
"אין לנו מושג." הוא ענה בכנות.
"הארי, הרמיוני ורון," אמר דמבלדור. "אתם תבוא איתי."
"למה?" התבחיין הארי.
"כי אתם צריכים להביא את החפצים שלכם."
הארי נאנח, ואחז בידו של דמבלדור.
גם רון והרמיוני אחזו בידו, ובין רגע ארבעתם השתגרו.
"טובבבב," הסתובבתי אל החובורה. "מי רוצה *דאנקן דונטס?"
"אני!" ג'יימס, היילי ובן הרימו את היד.
"רגע רגע, רגע." אנבת' אמרה. "הם עומדים לחזור עוד רגע, אנחנו לא יכולים פשוט ללכת."
היילי משכה בכתפייה ונשענה עוד יותר על הכורסה האדומה. "כשאת אומרת 'הם'. את מתכוונת לזקן בן אלפיים, ילד ששונא אותנו, ילד הומופוב, וילדה שהיא... כנראה הכי בסדר שם."
"וגם, הם לא ציינו שאנחנו צריכים להישאר כאן." הוספתי.
אנבת' נאנחה. "אני מניחה שאפשר ללכת לדאנקן דונטס לשניה."
"אווו, האם צ'ייס מתרכת פה?" התגרה בה ליאו.
אנבת' העיפה לקליפסו מבט שאומר: "תתפלי בו בשבילי".
וקליפסו, שהקשיבה לאנבת', חבטה באורף של ליאו.
*הכניסו כאן אנחה* אהבת נעורים.
לא שהייתה לי אחת.
טוב, לא שהייתה לי אחת שג'יימס יודע עליה.
"קדימה!" פרסי קרא ורץ אל מחוץ ללובי.
"בן דוד שלך," לחשתי להיילי. "מטומטם,"
"נכון." היא הסכימה. "אבל הוא צודק."
"אז בוא נל- "
היילי דפקה ספרינט לדלת. "האחרון שמגיע הוא פוליפמוס אוכל כבשים!"
רצתי אחריה. "ביי פוליפמוסים!" צעקתי לג'יימס, בן, ווקס ופיבי.
ארבעתם והחצויים התחילו לרוץ גם הם לדאנקן דונטס.
כמובן שהחצויים עקפו אותנו לבסוף - חוץ מליאו.
><><><
אני יודעת שנפרק הזה היה קצר...
אבל אני תקועה עליו כבר מלא זמן, וסוף סוף סיימתי אותו!
תודה ש'תם קוראים את זה 🫶
*דאנקן דונטס זה בית קפה בנו יורק.
נ'
YOU ARE READING
ג'קסון ופוטר
Fantasyנכון, פרסי הוא הנכד של וולדמורט. *לא* נכון, הסיפור הזה יהיה כמו כל שער הפנקיקים שיש על פרסי והארי. אני יודעת שמלאאאא עשו פנקיק שפרסי הוא הנכד של וולדמורט. אבל אני מבטיחה לכם שהפנקיק שלי יהיה שונה. אני לא בטוחה איך לתאר את העלילה. רוב הזמן לא יהיה בה...
