ג'קסון ופוטר

פרק 2 - פרסאוס המרושע!

נ.מ. פרסי

אז הילד עם צלקת הברק שנירא קצת כמוני תקף אותי.
האמת, שלא היה צריך הרבה בישביל לחסום אותו.

זזתי קצת הצידה ותפסתי לו את היד במהירות. לא רציתי להכאיב לו. אלא אם כן הוא יתברר כמפלץ.

"הארי," הזקן שניראה כמו גנדלף אמר לילד. "תירגע."
כנירא גנדלף היה איש חשוב, כי הילד תקע בי מבט של תיעוב והתנתק מהיד שלי.

ריפרפתי עם היד על הכיס שלי, איפו שאנקולמוס נימצעת. "מי אתם?"
גנדלף חייך חיוך נעים ואמר: "אני פרופסור (שם ארוך מידי שאף חצוי לא יוכל ליזכור)
דמבלדור."
דמבלדור הצביע על הילד שתקף אותי. "הארי ג'יימס פוטר."
הוא עבר להצביע על ילד ג'ינג'י עם מבט זועף שישב ליד הארי. "רונלד ביליוס וויזלי."
הוא עבר להצביע על ילדה ברונטית עם מבט נחמד שישבה ליד רון. "הרמיוני ג'ין גריינג'ר."

ואז מבטו עבר אליי. "ואתה, פרסאוס- "
"פרסי," תיקנתי אותו. "פרסאוס גורם לי להרגיש זקן, בלי להעליב."
דמבלדור רק המשיך לחייך. "פרסי, אתה קוסם."
"אוקיי."

שקט.

פשוט שקט.

"ים המיפלצות שמיסביב... " התחלתי לזמזם.
"סקילה תהרוג אותך בדרך... " היילי המשיכה אותי.

"מה זאת אומרת: 'אוקיי'?!" הארי היתפרץ.
"זאת אומרת," היילי דיברה אליו כמו שמדברים אל תינוק. "שאריאל כבר שמע דברים יותר מוזרים."

"אל תיקראי לי אריאל!"

"אז אתה כבר יודע?"

"אמרתי לכם שהוא מרושע!"

"ילדים, ונערים." דמבלדור השתיק אותי, את הארי, ואת רון. "פרסי, אתה עוד לא יודע הכל."

הינהנתי ונתתי לו להסביר.

"ליפני ארבע-עשרה שנים חיי קוסם בשם וולדמורט, הוא אסף לעצמו תומכים שקרוא לעצמם 'אוכליי מוות' (למה שמישו ירצה לאכול את תנטוס?). בליל הלווין אחד, הוא יצא להרוג זוג קוסמים. ההורים של הארי (או, לא נעים). את ההורים הוא הצליח להרוג. אבל כשניסה להרוג את הארי משהו הישתבש, והוא נהרג בעצמו. בשנה שעברה וולדמורט חזר לחיים והרג את אחד מהתלמידים שלי." דמבלדור הסביר לי.

"למה אתה מספר לי את זה?" שעלתי, לא בבילבול. כבר שמעתי דברים יותר מוזרים מזה - כמו: הוא אכל את הילדים שלו.

"מיכוון, פרסי," דמבלדור אמר. "שוולדמורט הוא סבא שלך, אבא של אמא שלך."

פה כבר הייתי על קוצים.

"ובאתם לפה כדי ליבדוק אם אני מרושע כמוהו?"
שמעתי את הארי ממלמל: "לא, אבל אתה בטוח כן."

דמבלדור מיהר להגיד: "לא, רק כדי להזמין אותך לבית הספר הוגוורטס לכישוף וקוסמות."

היילי התחילה ליצחוק. "אתה - התנשפות צחוק - רוצה - התנשפות צחוק - את פרסי - התנשפות צחוק - בבית הספר - התנשפות צחוק - שלך?"
אני לא באמת יכול להיתווכח, היא לגמרי צודקת.

"כן," אמר הארי בכעס. "למה? מה אתה תעשה לו?"
"כלום, פשוט כניראה אני יפוצץ אותו." גיחכתי.
"מה?!"
"תיראה, אני לא ואלדס, אבל גם אני יודע לישרוף דברים."

כל רגע שהמשכתי לדבר, כך ניראה שהארי היתעצבן יותר.
הבנתי למה הארי שונא אותי, זה בגלל שסבא שלי הרג את ההורים שלו. אבל זה הבנתי את זה, זה לא אומר שאני חושב שזה נכון.
כלומר, אני לא סבא שלי!
והוא הרגע פגש אותי!
זה לא בסדר להחליט בלי סיבה שאני מרושע.

אבל אין לי באמת בעיה לבוא לחזיר יבלות (כן, הבנתי את זה לבד. אבל יש לי מספיק טאקט לא להגיד את זה בקול רם).

הוצעתי דרכמה והיתקדמתי לעבר השירותים. "אני ילך ליקרוא לחברים שלי."
"אבל אתה לא יכול להביא גם את חברים שלך!" הארי היתעצבן.

"הארי, זה בסדר." דמבלדור הרגיע אותו. וואו, הוא עושה את זה הרבה.
"גם אני באה." היילי אמרה.

"את לא יכולה לבוא!"

"לא אכפת לי."

"אבל את לא יכולה!"

"הארי, היא יכולה."

"יופי. אז אם אני באה, גם חברים שלי באים."

"אבל את לא יכולה להביא אותם!"

"כן אני כן."

"לא. את. לא!"

"הארי!" בשלב הזה דמבלדור ניראה טיפה כועס. "שתיכם, תיקרוא לחברים שלכם."

היילי הרימה טלפון והתקשרה לרומי, ג'יימס ובן.
ואני נכנסתי לשירותים והיתקשרתי דרך האיריס-נט.

><><><

נ.מ. הארי

ידעתי!
ידעתי שפרסאוס מרושע!
למה הוא מרושע? אתם שועלים.
אז אני יגיד למה:

קודם כל, הוא הנכד של וולדמורט.

שנית, הוא לא ניראה מופתע לדעת שיש קוסמים. וזה אומר שהוא כבר ידע את זה והוא עובד עם סבא שלו!

וגם, הוא אמר ש- ואני מצותת: "פשוט כניראה אני יפוצץ אותו."
הוא רוצה לפוצץ את הוגוורטס.

והוא אמר שיש לו חבר ששורף דברים!

הוא לגמרי מרושע!

והרמיוני לא האמינה לי ולרון.

"טוב," הנערה שבאה עם פרסי אמרה. "אני, מטה, מחכה לחברים שלי." ואז היא יצאה דרך הדלת.

אחריי כמה דקות פרסאוס חזר וניראה נינוח.
החברים אוכלי המוות שלו עומדים לבוא לכאן.

><><><

יו נו וואט איי סיי פרסט.
הפרקים לא יהיו ארוכים. הכל בסדר.