מאחורי כול הטוב

פרק 2

נקודת המבט של אנה

אני פתאום נזכרתי שאני זוכרת מי זה זה הילד שכול יום היה עובר ליד הבית שלי ומבט על המרפסת שלי כדי לבדוק מה שלומי עד שיום אחד הוא עבר דירה ולא ראיתי אותו יותר וגם לא שמעתי ממנו עוד , זה הרגיש כול כך מוזר והיתי בטוחה בכך שהוא לא זוכר אותי יותר ושלא אפגוש אותו יותר בחיים, מסתבר שטעיתי לגבי זה .
נרדמתי וכעבור בארך שעתיים התעוררתי בחדר אחר קשורה בחבל ואמרו לי " זו גברת m והיא לא אוהבת כאשר מתחצפים אליה ובמיוחד אם את יפה " איך זה קשור חשבתי בליבי , אך מבלי היסוס דרכתי בחוזקה על רגלו של אדם ורצתי בכול כוחותי הגעתי לפניה של שני דרכים רצתי לצד הימני ושמעתי מישהו מדבר בטלפון מבלי לחשוב פעמיים קפצתי על אותו אדם ועיקמתי לו את הראש לקיר לא עבר זמן רב והטלפון שלו נפל ארצה וקלטתי שיש לו רובה לקחתי אותו מה ולחצתי לו על הצוואר בכמה נקודות חולשה שידעתי אלהן רק בזכות שיעורי ביולוגיה , טוב לפחות מתישהו זה משתלם חשבתי ומיהרתי לקחת את הרובה ולהמשיך לרוץ .
אף שכחתי את הטלפון שלו רציתי לרוץ בחזרה אבל שמעתי קול שאומר : " ככול הנראה היא רצה לכאן והם התחילו להתקרב ידעתי שאסור שהם ימצאו אותי הפעם וקפצתי לתוך מיכל גדול ומסריח , הבנתי מה היה הרח רק כאשר הבחנתי בגופות של אנשים , רציתי ליצעוק אבל התאפקתי זה היה קשה , זה לא הגיוני מה שכורה כאן וזה בלתי חוקי .ישבתי במיכל זמן רב יצאתי ממנו והתחלתי לרוץ שוב אבל הפעם זה היה קשה יותר מכיון שלא הזזתי שום שריש 23 שעות מסתבר וכול גופי היה מכוץ וכואב , התחלתי להזיז כול שריר בגוף בתורו והיתפלתי אבל זה כאב פחות. וכעבור בארך שעה יצאתי ומשהו סגר את פי להתחיל ליחוש : בבקשה אל תצעקי אני טומי , גם אני כאן לא מרצוני ואני מנסה לברוח לא יכולתי שלא לסיים לב שאת נעבקת לא רע בכלל ואכשיו אני יכול להסתמך עליך ?, אולי אתה כן , אבל איך אני יודעת שאני יכולה להסתמך עליך ? שאלתי ממתינה לתשובה .
והוא אמר : " כי את מכירה אותי מליפני כמה שנים " מה, חשבתי איך, מי הוא ?נאגר בי הכוח לבעוט לו ברגל ולקפוץ הצידה , התנשפתי כאילו אחרי ריצת מרתון זה היה מוזר ופיתעום נזכרתי שאני מכירה אותו הוא הילד שגר במורד הרחוב והוא תמיד היה מסתכל אלי בהפסקות , הוא היה יותר גדול ממני בשנה , וכאשר עליתי לכיתה י' , לא ראיתי אותו יותר עד היום ,זה הרגיש מוזר .
אוי סליחה , אני ממש מצטערת התחלתי לומר בבילבול מוחלט והוא רק חייך חיוך מוזר,רצנו מהר למקום שלא הכרתי והיתה שם סמיכה וכרית נראה כמו בית קטן וכן זה מקום המגורים שלו בינתיים וגם שלי חשבתי אני ישנתי על המיטה והוא על הריצפה לא רחוק , הזמן עבר והיתחברנו אפשר לומר שאפילו בטחתי בו ואהבתי אותו , עד שלילה אחד קמתי וסמתי לב שהוא לא כאן אני לבד ,שמעתי את טומי מדבר בטלפון מה הוא הסתיר את זה מימני הייתי עצבנית ,אבל שתקתי כדי לשמוע מה הוא אומר , והוא דיבר די ברור :" היא בוטחת בי אפשר להתחיל לינקום !"הייתי כולכך כועסת כולכך עזובה אבל אגרתי כוחות לקום ולרוץ בשקט והרחק מימנו כמה שאוכל .נשמתי בכבדות , ובכיתי בשקט עמדתי מול בנין גדול וניכתסתי לתוכו מבלי לחשוב פעמיים !