סיפור בהמשכים

Part 6

בבוקר למחרת, מוקדם כל כך שהשמש רק הגיחה באופק וצבעה את העננים בצבעים עזים של בוקר, ג'ס טיפסה שוב במעלה הטירה. היא לבשה בגדים שחורים ונעליים רגילות, שיערה אסוף בקוקו גבוה. היום היא לא הייתה לבד - תום וסמי עקבו אחריה מעלה בשתיקה. הן הבינו שאין טעם לתחנוניהם שלא תעשה את המשימה שלה היום ולכן במקום לריב איתה הן עודדו אותה. ג'ס פערה את דלת העץ הכבדה ויצאה אל האוויר הנקי והקריר של הבוקר. "אני אוהבת בוקר," היא מלמלה והסתובבה בחיוך אל חברותיה שהביטו בה במבט זועם של 'התעוררנו לפני שתי דקות ולא מרצון, תעזבי אותנו בשקט'. "טוב אני צכה ללכת" היא אמרה וחיבקה את שתיהן בהתלהבות. "אל תחכו לי ואל תדאגו, אני בסדר."

"אם את מתה אני ארצח אותך," סמי מלמלה.

"ואני אעזור'' תום הוסיפה והביטה בג'ס במבט רציני כלכך שהיא הייתה בטוחה שתעמוד במילתה.

"גם אני אוהבת אתכן," ג'ס חייכה אליהן והסתובבה לכיוון המרחב הפתוח, רצה לקצה וקופצת ממנו. היא נתנה לעצמה ליפול וכמו כל פעם נהנתה לחלוטין מתחושת הפחד וההתרגשות, מהרוח הפועמת באוזניה ומהריצפה הקרבה תחתיה. ברגע האחרון, לפני שפגעה בריצפה, היא תימרנה את האוויר תחתיה ונסקה מעלה במהירות כמו פקק שמשתחרר מבקבוק מלא לחץ. היא התעופפה בין העננים בדרכה למיקום המיועד, עולה ויורדת ומסתובבת באוויר בהנאה. לבסוף, אחרי טיסה לא ארוכה במיוחד (43 דקות בלבד) היא ראתה את הענן האדמדם שאביה סימן וידעה שזה המקום. היא ירדה מטה לכיוון המים, מביטה בהם ולוקחת נשימה עמוקה. היא פחדה מהמעמקים אבל הייתה צריכה לדחוף את הפחד הצידה כל פעם מחדש. ג'ס עצרה לרגע, אצבעות רגליה רק סנטימטרים בודדים מעט המים, והתרכזה. כשהייתה בטוחה בעצמה היא החלה לרדת שוב אבל רגליה לא נרטבו כלל. היא חייכה חיוך מרוצה והמשיכה לרדת. בועת האוויר שהיא יצרה סביב עצמה הגנה על גופה מהקור והרטיבות של המים. בעזרתה היא תוכל להשתמש בכוחותיה בלי בעיות של חוסר באוויר ותוכל לנוע במהירות. אם היא תתרכז מספיק היא תוכל לנשום מתחת למים ולא להרטב אבל העדיפה להשתמש בכוחות אביה. היא שלפה עט מהכיס שלה ואחזה בו בחוזקה, שולפת את הפקק ממנו. העט השתנה מיד. להב החל לגדול ולצמוח ממנו עד שכבר לא אחזה בעט אלה בחרב מרשימה. אנקלוסמוס זהרה בידה. היא חייכה לרגע לחרב שעזרה לה כלכך במלחמות בים- היא עזרה לה להתחבר לכל המים סביבה, לחוש בגופים זזים ומיקומם והבריחה את הפחד מהלא נודע שבמעמקים. החרב הקסומה הזו ספגה דם של בן פוסידון וכלל אויביו, אותו בן פוסידון שהיה אחד מאבותיה. פרסי ג'קסון-השם היה חרוט על הכת. היא נשמה נשימה עמוקה אחרונה והתרחקה לאט מהמקור המרכזי של כוחה, השמיים, צוללת במהירות לקרקעית. היא התכוננה בגופה למלחמה הבאה, מורידה את החיוך והמבט המאושר ומחליפה אותו באחד רציני. בראשה היא בנתה רשימה של מטרות להיום:

-לצאת בחיים

-לגלות את הסדק בשריון (לכולם יש חולשה)

-לא להרוג אותו (אני עדיין צריכה לחקור את תנועותיו הבאות)

-לעייף אותו.

ג'ס הגיעה לקרקעית ונעצרה, בוחנת את הסביבה. כשהבחינה בעקבות נפט היא ידעה שהוא היה פה. היא צריכה להיזהר, גם הוא כנראה יודע שהיא פה. נשימה עמוקה. יד לופתת את אנקלוסמוס. מחשבה על האנשים שמחכים לה בבית. היא לא יכולה להיכנע לפחד. היא זינקה קדימה בלי לחשוב יותר מדיי, גורמת למים לדחוף אותה במהירות. היא ראתה אותו ולא הפסיקה. היא דהרה קדימה עד שהיה ממש מולה. לא להיכנע לפחד. היא הזיזה את אונקלוסמוס לפניה כמו חנית ועם כל התנופה היא דחפה את החרב לתוך השריון השחור של הדבר מולה. היצור שבתוך ראשה כינתה עם השם בלווי מעד קדימה ונפל. נקודה ראשונה לה. היא קיוותה שהוא עדין חלש מהמפגש של אתמול כי היא הייתה. היא דחפה את עצמה מעט קדימה, בוחנת את גבו לפני שהצליח להתרומם שוב, אבל הזנב הקוצני של בלווי הגיח מאחוריה והיא לא הבחינה בכך עד שהיה מאוחר מידיי והיא נהדפה קדימה, פוגעת בקרקע החולית. היא סיננה קללה, התרוממה במהירות והתעלמה מהכאב הפועם בגבה, היא הייתה חייבת. היצור הספיק לקום. הוא היה לפחות 3 מטר לגובה. היצור היה עטוף שריון לחלוטין- הדבר היחיד שהיה חשוף היו עיניו. על רקע עורו הלבן כל אחת משלושת עיניו הייתה בגודל כדור פוטבול וכולן מהפנטות. העין הימנית הייתה כחולה, השמאלית אדומה והאמצעית סגולה. אבל- זה לא היה צבע בלבד. בכל אחת היו כל גוון קיים של אותו הצבע. בכל קרב היא הרגישה את עיניה נשאבות לתוך אלה שלו ושהיא לא מסוגלת להזיז את גפיה. זה היה מאוד מסוכן וזה בדיוק מה שגרם לה לצאת חבולה כלכך אתמול. ולכן ג'ס עצמה את עיניה במהירות. מתמקדת באנקלסמוס בידה ובזרימת המים סביבה. היא יצרה בידה בועת אוויר והציתה אש בתוכה, מטיחה אותה בבלווי. היא פקחה עין רק כדי לראות את האש פוגעת ומתפרצת רק לרגע לפני שהמים מכבים אותה. בלווי הזיז את ידיו אל מול עיניו כדי לכסותן ומכך ג'ס הניחה שהן רגישות מאוד וזו נקודת תורפה. היא הייתה צריכה למצוא עוד. היא הזיזה את עצמה הצידה, ממשיכה לזרוק עליו כדורי אש ובוחנת כל חלק וחלק בו אבל היא לא מצאה לבן נוסף. היא זזה לגבו והתרגשה כשראתה את הצבע הלבן והזוהר של עורו מגיח מחריץ מתחת לכל יד. היא עשתה וי בראש שלה ויצרה בועת אוויר נוספת אבל כשניסתה להצית את האש- דבר לא קרה. "מה לעזאזל?" היא הביטה מטה על ידיה וכמעט השתנקה כשראתה את ידיה שנשארו שחורות מאתמול, מתחילות לגדל סדקים. "ווטפאק?" היא פלטה. הראש שלה התמלא מחשבות שקיפצו מצד לצד וגרמו לה לכאב נורא. לפתע נהדפה הצידה ופגעה בקרקע הקשה. ברגע שנגעה באדמה בועת האוויר התפוצצה למלא בועות קטנטנות שהתעופפו מעלה. ג'ס נחנקה והייתה צריכה להפעיל תושיה מהירה. היא לא תוכל להתרכז מספיק כדי להצליח לנשום במים. במקום, היא קיפלה את רגליה וישרה אותן במהירות כמו קפיצה, נעזרת בתנופה כדי לנסוק מעלה. אבל- כמה מאות מטרים לפני שתוכל לנשום מהאוויר הצח היא האטה יותר ויותר עד שנעצרה. מחשבותיה מבולבלות. ראשה דואב, עיניה בוערות. היא הייתה חייבת לעשות משהו, אבל כל דבר שניסתה לא עבד. היא ניסתה להתרכז ולנשים במים אבל לא הצליחה-

בפעם השניה ב24 השעות האחרונות, ג'ס התעלפה.

קרב ראשון! יצור מוזר. מה דעתכם?