חרבות ברזל - להילחם

26.10

הירח היה נמוך בשמים השחורים, והטיל זוהר מפחיד על הנוף. האוויר היה טעון במתח, תחושת סכנה מוחשית שליוותה אותנו כמו צל דומם. סמל מיטשל בדק את הקואורדינטות במכשיר ה-GPS המחוספס שלו, עיניו סורקות את הגבול השומם שהפריד בין ישראל לשטח העוין שאליו עמדנו לחדור - עזה. המשימה הראשונה הייתה פשוטה: לחדור לקווי האויב, לאסוף מודיעין קריטי ולשבש את רשתות התקשורת שלהם. הצלחת המבצע החשאי הזה עלולה להטות את הכף במלחמה המתמשכת.
הלילה היה בעל ברית שלנו, הוא סיפק לנו מחסה בזמן שניווטנו בשטח הסלעי ונמנענו מסיור בשומרי האויב. כל אחד מחברי הצוות נע בדיוק של מכונה משומנת היטב, פניו מוסתרים מתחת לצבע הסוואה, מתמזגים בצורה חלקה עם הצללים.
כשהתקרבנו לגבול, דממה עמוסה במתח נפלה על הצוות רועי וליאל עמדו לצידי שגופם דרוך ופניהם מראים את הכעס שמבעבע בכל אחד ואחד מאיתנו. גדר הגבול המתנשאת עמדה לפנינו. מיטשל סימן לעצור, והנבחרת התאספה במעגל צפוף לקבלת הוראות אחרונות.
"זכרו, אנחנו רוחות רפאים בלילה," לחש המפקד, קולו בקושי נשמע מעל הרוח המרשרשת.
"המטרה שלנו ברורה - לאסוף מידע על עמדות האויב ומיקום החטופים, לשבש את מוקדי התקשורת שלהם ולצאת בלתי נראים. התגנבות היא הנשק הגדול ביותר שלנו".
בשקט, התקרבנו אל הגדר המחושמלת, ידינו עטויות הכפפות נשלחות אל נרתיק עבור סט חותכי חוטים. האוויר התפצפץ בציפייה מדוכאת כשהחלקים הראשונים של הגדר נותקו.
מעבר לגדר השתרע השטח האסור, תחום של אי ודאות וסכנה אפשרית. הצוות נעה בדייקנות מחושבת, התגנבנו דרך החושך כמו פנטומים. הנוף השתנה משוממה סלעית לצמחייה דלילה כשהתעמקנו בנראות השטח האויב.
"אנחנו ביחד בזה" לחש רועי והביט בכל חייל שהיה קרוב אלינו, הבטחה שקטה.
"נלחמים ביחד, מתים ביחד" לחש דניאל, חייל בצוות שלנו. כולנו הנהנו בתשובה והחלפנו מבטים אחרונים. התקדמנו לאט אחד אחרי השני, השמש כבר מתחילה לעלות לאט, לאט. לאחר כמה שעות של הליכה שקטה הופיעו מולנו בניינים הרוסים. חלקם התפוררו לגמרי וחלקם הרוסים פחות. מיטשל הרים את ידו גבוהה בסימן עצור, והתכופף יחד איתנו. התקדמנו לאט ככה שכולם עומדים אחד ליד השני ומביטים באזור. עשרה אנשים מצוידים ברובים מסתובבים לפני הבניינים ומרחוק אפשר לראות עוד שלושה אנשים שמתהלכים בין הבניינים.
"אנחנו נתקדם לאט וננטרל את כל אחד ואחד מהם. זכרו, אנחנו צוות" אמר מיטשל והביט בכולנו.
"אחד נופל כולם נופלים" המשיך והחזיר את מבטו קדימה. כולנו התמקמנו כשהרובה יושב בידינו ומבטנו נעוץ במטרות המהלכות.
"בהצלחה" לחשה ליהי שעמדה לידי בחיוך.
"בהצלחה" החזרתי לה והבטתי בלירון ויעל שעמדו קצת יותר רחוק מאיתנו.
"מתקדמים" צעק - לחש מיטשל וכולנו נעמדנו באחת. התקדמנו לאט בצעדים מחושבים עד שעמדנו מטרים ספורים מהמטרות, התכופפנו מאחורי סלעים ושאריות של בתים הרוסים. מיטשל הביט בנו, אבל חייל חייל עד שהביט בכולנו. הנד ראש קטן ממנו וכולנו פרצנו החוצה ביריות. נטרלנו אחד אחד עד שנכנסנו אל תוך השכונה ההרוסה. קול שריקות הכדורים מילאו שוב את האוויר שהופיעו מולנו עוד עשרות מחבלים. לא ויתרנו, ירינו והתקדמנו כצוות. לא משאירים אף אחד מאחור.
שריקות הכדורים לא פסקו, ואחרי חצי שעה של לחימה בשטח האויב הצטרפו צרחות כאב למוזיקה שמסביב. נועם ודניאל רצו צפונה להביא למקום מבטחים את החיילים שנפצעו והתחילו לטפל בהם בזמן שאנחנו ממשיכים לנטרל את המחבלים שלא מפסיקים להופיע.
"קדימה!" צעק מיטשל וביחד כולנו רצנו קדימה ופרצנו לבתים לביצוע חיפוש יסודי.
אחרי חמש שעות בהם חיפשנו בכל בית הרוס וחיסלנו כל מחבל שהופיע מולנו, רצנו חזרה לאזור מבטחים. הזכרונות צפו אליי כשראיתי את נועם ודניאל עם ידיים מלאות דם יושבים אחד ליד השני במבט ריק. לצידם שכבו שלושה גופות מכוסות בבד שמסתיר את פניהם.  התיישבנו יחד, עוטפים אחד את השני וקוראים תפילה להרוגים.
נועם הוציא את הרדיו מהטנק והתקדם חזרה אלינו. קולות דיבורים מילאו את האווירה השקטה.
"הגיע לידינו שמם של שישה חיילים שנפלו בקרב וצפון רצועת עזה" נשמע קולה של המנחה וגופי התכווץ בידיעה ששמם של חברנו יופיע שם.
"סמ"ר אפרים יכמן, סמ"ר איתי בוטון, רס"ן שי שמריז, סרן שאול גרינגליק, רס"ר מאור לביא וסגן ירון אליעזר צ'יטיז. יהיה זכרם ברוך" הרדיו נכבה במהירות וכולנו שקענו באפלה שמילאה אותנו.
שישה נופלים. שישה משפחות שבורות.
מיטשל נעמד מול כולנו כשידיו שלובות על חזיו.
"ננקום את דמם, דם תמורת דם" אמר בקול רציני ומיקם את הרובה על ידיו.
"אנחנו נתקדם קדימה עד שנמצא מקום בטוח. נשאר שם לשארית היום ונמשיך בלילה" המשיך והתקדם חזרה לכיוון ההריסות. נעמדנו יחד. נהגי הטנקים נכנסו והתחילו לנסוע, איתם גם גופות חברינו.

26.10
ב-26 בנובמבר בשעות הערב שוחררו 13 ילדים ונשים. כמו כן שוחררו שלושה אזרחים תאילנדים ואזרח ישראלי בעל אזרחות רוסית.

היי שם,
אם אהבתם את הפרק, והספר עד כה. אשמח לתגובה ודירוג.
זה מעודד אותי לכתוב ולהעלות את שאר הפרקים.
אוהבת אתכם, נעבור את זה יחד.