אהבה ממבט ראשון

פרק 9- המטוס הפרטי

*תזכורת מהפרק הקודם💗*

הנעתי את הרכב ושמתי שיר, אנג׳ל כיסתה את האוזניים שלה ״תכבה את השיר המכוער הזה!״ צעקה ״אני אוהב את השיר הזה, אני לא הולך לכבות אותו״.

היא חטפה את הטלפון ושמה את השיר Young and Beautiful
של לנה דל ריי, ״לזה קוראים שיר טוב״.

כל שאר הנסיעה אנג׳ל שמה שירים ושרה אותם בשקט עד שהגענו לשדה התעופה.

—————————-

נקודת מבט- אנג׳ל

שמתי את השיר בין האהובים עליי Friends של צ׳ייס אטלנטיק
ואז מריאנו ביאס ואמר ״אנג׳ל הגענו״.

״אוףףף אבל אני אוהבת את השיר הזהה״ מריאנו גיחך ״אולי נשאר פה עד סוף השירררר פליזזזז״ התחננתי. הוא חשב לרגע ואז הניד את ראשו לשלילה.

״אתה רע״ מלמלתי ומריאנו לא הגיב, יצאנו מהאוטו והלכנו לכיוון המטוס שכבר היה מוכן בשבילנו עם שני שומרים בצדדי הכניסה וכשנכנסתי הייתי בשוק.

במטוס יש ארבעה מיטות שתיים בכל צד ובהמשך יש שני תאי שירותים, בחלק אחרי השירותים יש 8 כיסאות גדולים שבכל כיסא יש טלוויזיה וחלון בצד עם אפשרות לסגור אותו.

יש אפשרות להפוך את הכיסא למיטה וחצי ויש מתחת לטלויזיה סמיכה וכרית ותיק קטן עם מוצרי הגיינה.

נראה שמריאנו משועשע מהתגובה שלי ״את אוהבת?״ שאל בשעשוע ״זה.. זה בהחלט מרשים״ אמרתי והנהנתי עם הראש באיטיות.

״בואי המטוס עוד מעט ממריא״ אמר ולקח את הידי לאחד הכיסאות ״את רוצה לשבת ליד החלון?״ שאל ״לא! זאת אומרת.. לא תודה״ תיקנתי את עצמי.

״אוקיי..״ אמר כלא מבין ונכנס, נכנסתי אחריו וחגרתי את עצמי. אחרי כמה דקות צלצול פעמון נשמע ״גבירותיי ורבותיי אנא הדקו את חוגרותיכם, הטיסה עומדת להתחיל״ דייל אמר ואני התחלתי להתנשם בכבדות.

״את בסדר?״ מריאנו שאל כשראה שאני נושמת בכבדות ״כ-כן..״ גימגמתי בלחץ והתחלתי להיכנס לאט לאט להתקף חרדה.

הסתרתי את ההתקף אך ללא הצלחה. מריאנו החזיק את ידי וליטף אותה עם אגודלו, הוא כתב משהו בטלפון שלו ואחרי כמה שניות השיר בין האהובים עליי Friends נשמע במטוס.

״ששש, הכל בסדר״ אמר ברכות ״בואי נדבר בינתיים זה יסיח את דעתך״ נשמתי נשימות עמוקות ״יש לך פחד טיסות?״ שאל ״כן״ עניתי.

״איך טסת לפה? מישהו היה איתך?״ לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי ״דיאנה, אחותי טסה איתי לפה כדי שיהיה לי יותר קל בטיסה ואז חזרה בחזרה לבית״.

״איך את מרגישה?״ המשיך להסיח את דעתי ״טיפה קשה לי לנשום, אבל אני בסדר זה תמיד ככה״ עניתי.

לאט לאט התחלתי להירגע ולעצום את עיניי בעייפות ״את רוצה לישון?״ קולו של מריאנו נשמע ״כן, אני עייפה״ אמרתי וחזרתי לישון ״רוצה אני אסדר לך את הכיסא?״.

״אם אפשר בבקשה, כן״ פניו היו במבט משועשע ״קומי אני אסדר למיטה״ אמר והנדתי את ראשי לשלילה.

״נו, אני מבטיח שלא יקרה לך כלום״ אמר משועשע, הנדתי את ראשי לשלילה שוב ושילבתי את ידיי על חזי ״טוב, את רצית את זה״ הוא קם ממקומו והרים אותי על ידיו.

״אמאא תוריד אותי מטומטם!״ צרחתי ונתתי לו מכות קטנות ״דיי זה לא מצחיק! תוריד אותייי!״ התחלתי לבכות והוא העביר אותי לכיסא אחר כדי שיוכל לסדר למיטה את הכיסא שלנו.

כשהוא סיים הוא הרים אותי כמו תינוקת והניח אותי בעדינות על המיטה, הוא עלה מעליי נתן לי נשיקה קטנה במצח ואמר לי ״לילה טוב פיורה״.

התעוררתי ופתחתי את עיניי אך אור סינוור אותי ומיד סגרתי את עיניי בחזרה, אחר כך פתחתי שוב והייתי פחות מסונוורת.

ראיתי את מריאנו מדבר בטלפון באיטלקית ובהיתי בו, הוא סובב את ראשו אליי וגיחך. אחר כמה דקות הוא ניתק את השיחה והתקרב אליי.

הוא שכב על הצד ונשען על המרפק שלו, מסתכל עליי ״בוקר טוב ישנונית״ אמר ״מתי נוחתים?״ שאלתי ״לא יפה לא להחזיר בוקר טוב, נעלבתי״ הוא עשה פרצוף עצוב ופגוע.

״אה כן, סליחה, בוקר טוב מריאנו מתי נוחתים?״ הוא התקרב עוד טיפה ״בדיוק שקמת התכוונתי להעיר אותך כי הדייל אמר שנוחתים עוד כמה דקות״.

הינהנתי בהבנה ״קומי, צריך לסדר את המיטה לכיסא״ הנדתי את ראשי לשלילה ״אתה יכול אולי להרים אותי לכיסא השני, בבקשה?״.

״כן תינוקת״ אמר, יצא מהמיטה והרים אותי לכיסא השני כמו שביקשתי.

הוא סידר את המיטה לכיסא והחזיר אותי בחזרה לשבת בכיסא, בנחיתה החזקתי למריאנו את היד בחוזקה ונשמתי בכבדות, הוא דיבר אליי כדי להסיח את דעתי ואני רק הינהנתי.

כשנחתנו נשמתי בהקלה ופתחתי את חגורת הבטיחות, מריאנו עשה כמוני וירדנו מהמטוס.

ראיתי את המשפחה שלי מחכה לי ליד המטוס ורצתי אליהם להם חיבוק ענק ״אנג׳ל, התגעגעתי אליך״ אמרה לי דיאנה ״אני אפילו יותר!״ עניתי והמשכתי לחבק את משפחתי.

״ביי מריאנו, תודה״ אבא שלי אמר לו ״ביי, אין על מה״ הוא אמר והסתכל עליי.

״תודה מריאנו, ביי״ לחשתי לו, הוא הנהן בחיוך והלך בחזרה לכיוון המטוס.