לפניך

•רותם•

אני: היי
אני: איך השגת איך המספר שלי?
מספר חסוי: יש לי את הדרכים שלי
אני: אני רותם דרך אגב
יונתן:מגניב. אני חייב לשאול, איך אתה כזה טוב בכדורסל?
אני: יש לי את הדרכים שלי

עניתי באותו מפתח.
יונתן כבר לא ענה אז כיביתי את הטלפון והלכתי לישון.
**********************************************
קמתי מוקדם,שמתי שעון ל7:30 אבל התעוררתי ב5:00.
לא הבנתי למה,אולי מהתרגשות,אולי מחרדה. זה היה מוזר.
אני לא נער רגיל,לא כזה אכפת לי מהלימודים. כדורסל זאת המטרה היחידה שלי. כל השאר לא מעניין אותי בכלל.
לא אהבתי את כל הרגשות שצצו לי,אם השנים למדתי שרגשות זה חולשה.אז הפסקתי.

לא היה לי מה לעשות בכל הזמן הזה שהיה לי
בית ספר מתחיל רק ב8:00
התארגנתי ושלחתי הודעה ליונתן

אני: בא לאסוף אותי?

יונתן עונה אחרי דקה

יונתן: מה אם בוקר טוב יונתן? מה שלומך יונתן?
אני: בוקר טוב יונתן,מה שלומך יונתן?
עניתי ביאוש
יונתן: צוחק גבר,אצלך עוד 20 דקות

יונתן איחר ב10 דקות,לא היה לי כוח לשמוע עוד תירוצים אז שתקתי. ״אחי סורי שאיחרתי,אתה יודע מה אומרים-״
״הא?״ ״זמנים זמנים במיטה בורחים״  אוקיי הבנתי שהוא זונה ממין זכר,דפוק.
״דבר ראשון אני ממש לא מעוניין לשמוע על חיי הסקס שלך,דבר שני לא אומרים את זה ככה״
״מה אתה בא לי בקטנות עכשיו?״ לא היה לי סבלנות אליו יותר אז שתקתי עד שהגענו לבית ספר.

ההליכה לבית ספר הייתה שקטה. יונתן כבר הבין שאני לא דברן גדול במיוחד. אהבתי אותו על זה שהוא לא ניסה בכוח.
לא ידעתי מה אני מרגיש לגבי הבית ספר החדש. אני אתגעגע לבית ספר הישן שלי בקיבוץ,לא היינו הרבה ילדים,היה שקט מאוד.
אני מתגעגע למתן ודוויד,לכולם
כששמתי לב שאנחנו מתקרבים לבית ספר הוצאתי את המחשבות מהראש,לא רציתי לחשוב אליהם,רציתי לנסות להיפתח לאחרים.

כשהגענו לבית ספר כל המבטים היו עלינו (עלי יותר נכון).
לא אהבתי את זה אבל היה לי ברור שזה מה שיקרה,אני הילד החדש. שהלכנו במסדרון ראיתי והרגשתי את כל המבטים נעוצים עלי ואת כל התלחשויות מסביבי,לא התייחסתי. ״אל תתרגש״ יונתן לחש לי ״אני אף פעם לא מתרגש״ עניתי בחזרה.
הצלצול נשמע ויונתן אראה לי את השיעור הראשון,כימיה.
לקחתי את הזמן עד שנכנסתי לכיתה,עלה לי הרעיון להבריז אז אז אמרתי לעצמי שזה היום הראשון,לפחות היום אני אשאיר רושם טוב.
כשנכנסתי כל הכיתה השתתקה, המורה הסתובבה לעברי ״היי,אתה בטח רותם,כולם זה רותם התלמיד החדש שלנו״
ראיתי חבורת בנות מהצד מתלחשות ומצביעות לכיווני ״היי״ אמרתי ביובש. ״רותם אתה מוזמן לשבת ליד רונה״ אמרה לי המורה והצביעה על שולחן בסוף הכיתה,ישבה בו ילדה עם שיער חום ארוך וחולצה כהה. ״המורה הוא יכול לשבת לידי״ אמרה אחת הבנות ״לא,הוא יושב ליד רונה.בלי ויכוחים בבקשה״
״אבל המורה-״ ״עדי אמרתי דיי״ ראיתי את עדי מתעצבנת אבל היא לא ענתה. אני הלכתי והתיישבתי.
״היי״ אמרתי. היא לא ענתה לי. ״היי אני רותם״ ניסיתי שוב פעם,
ועדיין אין תשובה. אז שתקתי והמורה התחילה לדבר.
בבית ספר שלי לא למדתי כימיה,לרוב כי היה לי אימונים אבל גם בגלל שפשוט הברזתי. שנאתי את זה. אבל אמרתי נתן צאנס,זה נראה מגניב כל המבחנות. והמורה נראת חמודה אז נראה לי יהיה בסדר.
יונתן לא איתי בשיעור,יש לו תנך. לי יש תנך בשעה חמישית.
״חברים היום נעשה ניסוי,כולם להתחלק לזוגות״ עוד לפני שהספקתי להוציא הגה מהפה הילדה ממקודם,עדי נראה לי קוראים לה.רצה לכיווני. ״היי רותם״ היא אמרה בקול פלרטטני ״היי״
עניתי. ״באלך לעבוד ביחד,אני אלופה בכימיה!״ אוקיי לילדה הזאת יש ביטחון. ״תאמת חשבתי לעבוד לבד אבל אם הצעת אז למה לא..״ לא רציתי לעבוד איתה,או אם מישהו אחר. אבל הבטחתי לאמא שלי שאני אנסה להתחבר עם ילדים אז הכרחתי את עצמי לענות בחיוב. רוב הניסוי היא רק דיברה על עצמה,לא כלכך הקשבתי אבל ממה שקלטתי היא גרה לא רחוק באיזה שכונה של טחונים. הייתי מסוקרן אז שאלתי ״תגידי,מה הקטע של זאתי?״ הצבעתי על הילדה שישבתי לידה. ״אה זאת? קוראים לה רונה.היא סתם מוזרה.יום אחד היא פשוט נעלמה מבית ספר ולא הגיע איזה שנה,אין לי חברים בכלל.אני בכלל שוכחת שהיא בכיתה הזאת מרוב שהיא שקטה.אל תנסה אפילו להתחבר אליה.״ אוקיי עכשיו אני עוד יותר מסוקרן. לאן היא נעלמה? למה היא כלכך שקטה? מה הקטע שלה? אבל הבנתי לבד שעדי לא זאת שתעזור לי אז חיכיתי שיגמר השיעור והלכתי לשאול את יונתן,אולי הוא ידע משהו. ״הא גבר? איך היה השיעור הראשון?״ יונתן אמר בהתלהבות ״היה סבבה,אבל תגיד.יש איזה ילדה,רונה אם אני לא טועה,מה הסיפור שלה?״ ״על היום הראשון מתחיל לחקור? עזוב אותה. סתם מוזרה.״ אוקיי גם הוא לא עוזר.
אבל ידעתי שאני לא אוותר עד שאבין מה נסגר איתה.
השיעור הבא היה ספרות. ודווקא בזה יונתן כן איתי. השיעור היה משעמם מאוד אבל לפחות יונתן היה. כל השיעור הוא סיפר לי מי זה מי ומה הסיפור של כל אחד.
בסוף השיעור הרגשתי כאילו אני פה שנים עם כל הרכילות שיונתן סיפר לי. גם דיברתי עם עוד כמה בנים שלפי מה שהבנתי גם הם משחקים כדורסל. לא למדנו בכלל,פשוט דיברנו. המורה לא העירה לנו בכלל. המורה הייתה ממש נחמדה עלי.היא הייתה צעירה,אני משער בת 25 בערך.
יונתן אמר שהיא נדלקה עלי אבל איכ. אני לא רוצה אפילו לחשוב על זה.

האימונים מתחילים עוד שבוע,אני כבר מחכה. אני לא רגיל לא לשחק כלכך הרבה זמן.
״מה השיעור הבא שלך?״ יונתן שואל ומוציא אותי מהמחשבות שלי. ״מתמטיקה״ אמרתי ביאוש. מתמטיקה זה חד משמעית המקצוע השנוא עלי. מספרים ומשוואות הם לא הקטע שלי.
וגם כל אחד יודע שרוב הדברים שאנחנו לומדים לא יעזרו לנו בחיים בכלל,במיוחד אם אני מתחנן להיות שחקן כדורסל. סליחה,עומד להיות שחקן כדורסל. אין סיכוי שלא.
הצלצול נשמע ומיהרתי לשיעור הבא. התחייבתי שהיום אני איהיה תלמיד טוב וממחר התחיל לחפף.
המורה למתמטיקה נראה מפחיד. מקווה שהוא יאהב אותי אחרת אכלתי אותה.

השיעור לא היה כזה נורא אבל מה שאני כן יכול להגיד זה שהמורה שונא אותי. בחיים לא התסכלו עלי בשנאה כמו שהוא יסתכל עלי.
וגם לא עשיתי שום דבר,הגעתי בזמן,הקשבתי. אני לא מבין מה הבעיה שלו. (זה שהקשבתי לא אומר שאם תשאלו אותי אני אדע מה הוא אמר...)
השיעור הבא שלי הוא לשון,יונתן איתי. הגעתי לפני הזמן כי זה היה ממש ליד כיתת מתמטיקה. נכנסתי והדבר הראשון שראיתי,או יותר נכון המישהי הראשונה שראיתי הייתה רונה. מסתבר שאנחנו גם בשיעור הזה ביחד. לא הפסקתי לחשוב מה הקטע שלה מאז השיעור הראשון,אז החלטתי ללכת להתיישב לידה.
״היי אני יכול לשבת?״ שאלתי. הראש שלה היה על השולחן ושהיא הרימה אותו להסתכל עלי היא הייתה נראת בשוק.
״הכיתה ריקה,למה אתה רוצה לשבת פה?״
״את נראת אחלה ילדה ואני לא רוצה לשבת ליד ילד זר״
״אבל אני ילדה זרה,אתה לא מכיר אותי״ נקודה טובה.
״אבל אותך אני מזהה מהשיעור הראשון,רונה נכון?״
״באמת? אתה זוכר אותי?״ היא הייתה נוראת עוד יותר בשוק ״איך אפשר לשכוח את הילדה שהתעלמה ממני שאמרתי לה שלום?״ ראיתי איך היא הופכת לאדומה ממבוכה. ״אממ בקשר לזה,סורי פשוט אני לא רגילה שמדברים איתי.״ רציתי לשאול למה אבל התאפקתי.
זה קצת עצוב שהיא אומרת את זה,אני בטוח שזה לא נכון.
״הכל טוב, אפשר לשבת?״ ״אה.. כן.. בטח״ היא אמרה ופינתה את התיק שלה מהכיסא הפנוי. התיישבתי ואף אחד מאיתנו לא דיבר.
הכיתה התחילה להתמלא במלא תלמידים,לא זכרתי אף אחד מהם מהשיעורים הקודמים,לא שזה מוזר,זה בית ספר ענק!! לפחות בהשוואה לבית ספר הקודם שלי.
אני מסתובב לכיוון רונה ורואה שהיא רוצה להגיד משהו. ״מה?״
״אהה לא כלום״ ״נו מה את רוצה להגיד?״  אני בדרך כלל לא נחמד לאנשים ככה,אני ילד סגור. זה מפתיע אותי איך אני מדבר איתה ככה. פתוח ״בדרך כלל אני יושבת לבד,אף אחד לא רוצה לשבת ליד הילדה עם הבעיות״

•חשוב לציין שלרותם זה היה היום הראשון אבל כל השאר כבר התחילו את השנה•

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מקווה שנהנתן מהפרק🪬🤍