My favorite 9

part 3

~מאי
"גם היום את מאחרת" אבא שלי אמר  והתקרב אם המצית "אבא לא בבקשה לא" אמרתי והתרחקתי לכיוון המדרגות "איפה היית זונה קטנה שכמוך?"
אבא שלי שאל והתקדם עוד צעד לכיווני
"הייתי עם ג'ני" אמרתי ורצתי לחדר "תצאי לבחוץ מיד!" אבא שלי צעק מבעד לדלת ודפק אליה "אבא בבקשה תספיק" אמרתי בבכי "סתמי תפה שלך ותפתחי לי את הדלת" אבא שלי אמר ואחרי שנייה שנינו שמענו דפיקה בדלת
"א...א...אבא זאת בטח אמא" מלמתי ושמעתי את צעדיו של אבי מתרחקים לכיוון הסלון
ופותחים את הדלת "אממ היי אבא של מאי אני מחפשת את מאי איפה היא?" שמעתי את ג'ני שואלת "אה כן היא למעלה" הוא אמר וסגר את הדלת "אוקיי תודה,מאייי" ג'ני צעקה ואני נגבתי את הדמעות "אני פה למעלה" אמרתי בזמן שאני שומעת את צעדה של ג'ני "תפתחי תדלת" ג'ני אמרה בזמן שהיא דופק על הדלת "שלום לךך" אמרתי בחיוך "מה קרה?? בכית????" ג'ני שאלה
"אה לא לא הכל טוב! בואי כנסי" אמרתי ופיניתי לה מקום כדי שהיא תוכל להכנס "אמלהה כמה זמן לא הייתי פהה" ג'ני אמרה בזמן שהיא סורקת את חדרי "יאא מה זה החלפת מיטה??" ג'ני שאלה ואני הייתי בהלם שהיא שמה לב "איך זכרת??" שאלתי "לא כזה קשה לשכוח את החדר הכי יפה שראיתי" ג'ני אמרה בזמן שחיוכה לא יורד מהפנים "בואי תגזימי החדר שלך פי מאה יותר יפה משלי" אמרתי "אז," ג'ני אמרה "אז?"
שאלתי "ראיתי שהיום בבית הספר שמת עין על אריאל" ג'ני אמרה וחיוכה התגדל "מה?? מה פתאום אני אפילו לא מכירה אותו חוץ מאיך שקוראים לו ומזה שהוא בכיתה שלי" אמרתי והתחלתי לצחוק "כן כן מה שתגידי אבל ראיתי שאריאל שם עלייך העין" ג'ני אמרה "את יודעת גם אני שמתי לב שבן שם עלייך העין" החזרתי לה "חחחח הצחקת בן ואני רק ידידים מינוס" ג'ני אמרה בהכחשה "טוב מה שתגידי אזז מה עושים עכשיו?" שאלתי "אה כן יש עכשיו משחק של כול שחקני כדורסל ובן הזמין אותי לבוא לצפות רוצה לבוא גם?" ג'ני שאלה ואני הנהנתי "כן אין לי בעיה אני צריכה רק להתלבש וזהו, תעזרי לי לבחור בגדים?" שאלתי "כן יאללה בואי"

                                ♠︎
אחרי משהו כמו חצי שעה הגענו לבית הספר
והתחלנו להתקדם לאולם הספורט "איזה מספרים בן ואריאל?" שאלתי והוספתי את בן כי לא רציתי לשאול רק על אריאל "אה כן אריאל מספר 9 ובן מספר 7" ג'ני אמרה ועכשיו ידעתי שהיה לי יותר קל למצוא אותם "טוב הנה האולם ספורט" ג'ני אמרה ונכנסה נכנסתי אחריה והתיישבתי ליד ג'ני.
אחרי חמש דקות השופט שהוא גם זה שמדבר ברמקולים התחיל להקריא את המספרים ואת השמות של כול חברי הקבוצת קליין אה כן קליין זה שם בית הספר שלנו אחרי כמה דקות הגיע המספר של אריאל השופט קרא לאריאל ואחרי מספר שניות אריאל נכנס למגרש, הוא לבש חולצה בצבע לבן עם מספר 9 מאחורי החולצה ובצד החולצה מקדימה היה כתוב אריאל קולדר, אוקיי עכשיו סוף סוף אני יודעת את השם משפחה שלו,
המשחק התחיל לפני 20 דקות כבר 2:0 לקליין
אריאל עשה סל אחד ועוד חבר מהקבוצה שלהם עשה סל אחרי הסל שאריאל עשה הוא הביט בי
לכמה שניות ואז חזר לשחק לא יודעת מה הרגשתי באותו רגע, אני בקושי מכירה אותו אני לא יכולה להרגיש כלום כלפיו.
אחרי שעה המשחק נגמר וקליין ניצחו כולם קפצו על כולם אבל הם קפצו בעיקר על אריאל
אני וג'ני ירדנו למגרש ובן רץ ישר אל ג'ני הם הגיעו אחד על השני ובן הרים את ג'ני כאילו אף אחד לא מסתכל "אז את חדשה פה?" מישהו מאחורי שאל
נבהלתי והסתובבתי במהירות "חחח אני מצטער שהבהלתי אותך" הוא אמר וצחקק
"אה אמ זה בסדר וכן אני חדשה פה" אמרתי וחייכתי עליו "אה אז ברוכה הבא לקליין אני דניאל גור" הוא אמר והחזיר לי חיוך "נעים להכיר אני מאי הי-" באתי להמשיך אבל קול מוכר קטע אותי "גור לך למאמן הוא קורא לך" אריאל אמר מאחורי "אה טוב ניפגש מחר מאי ביי" הוא אמר ואני הייתי מבולבלת איך מחר יום שבת
"אז מה את עושה פה?" אריאל אמר ואני הסתובבתי אליו "אה ג'ני אמרה לי לבוא אז באתי"
אמרתי ומשכתי בכתפי "אז את באה מחר למסיבה כן?" אריאל שאל "מה?? איזה מסיבה?" שאלתי מבולבלת "אה ג'ני לא אמרה לך? מחר יש בבית שלי מסיבה תבואי" אריאל אמר ואז נזכרתי
פאק אבא שלי ירצח אותי "אמ אני לא בטוחה שאני יכולה אבל אני חייבת לרוץ ביי" אמרתי ולא נתתי לו להגיד מילה פשוט התחלתי לרוץ על תחנת האוטובוס.