תל אביב - חלק 2

5 0 0
                                    

אמה בשוק. היא לא מצליחה לדבר, השפתיים שלה נפתחות ונסגרות מספר פעמים מבלי להוציא אף משפט.
היא מסתכלת לניק בעיניים והמבט בעיניו לא השתנה. הוא רציני, זו לא מתיחה, הוא ממש ממש רציני. העיניים שלו בוהות בה, מלאות בתקווה ורוך ומחכות לתשובה שתהיה חיובית.
ואלו העיניים הכי יפות שראתה והיא לא מאמינה שהוא כאן ואומר לה את הדברים האלה, שממש לא מזמן מאוד קיוותה לשמוע.


"אבל אתה, אתה..." היא מנסה לארגן את מחשבותיה, מרימה את ידה השניה בתסכול שוב ושוב "אמרת לי שאתה... הומו. איך זה יכול להיות? מה השתנה פתאום?" היא מנסה להבין, נאבקת עם עצמה למצוא היגיון בכל הסיפור ההזוי הזה.

"את, אמה. את. זה מה שקרה" הוא עונה לה והיא עוד יותר מופתעת
"אני יודע, אין כאן היגיון. אני רק יודע שמאז שהכרתי אותך, החיים שלי התשתנו במאה שמונים מעלות. וזה היה שם מההתחלה בהודעות ביננו, זה היה שם באיטליה וזה לגמרי היה שם בפעם האחרונה שהייתי בתל אביב ואת הרגשת את זה"

אמה לוקחת צעד לאחור ומשחררת את ידה מהאחיזה של ניק.
באותו רגע גיל מגיע אליה מאחור ומשחיל את הידיים בצידי המותניים שלה. "הי מותק" הוא נותן לה נשיקה בעורף והיא קופצת מבהלה. לרגע היא שכחה שהגיעה לכאן איתו.

"הכל בסדר?" הוא מסתובב אליה ורואה שהיא נסערת.
"כן. הכל בסדר" היא בולעת את הגוש שתקוע לה בגרון ומנפנפת בידה." גיל תכיר, זה ניק. ניק - גיל" היא מציגה בין שניהם והגברים רק מהנהנים עם הראש אחד לשני.

החלל סוגר עליה, היא מתקשה לנשום ומרגישה מחנק. יותר מדי אנשים, יותר מדי קולות מסביב ובתוך הראש שלה, היא מרגישה שהוא עומד להתפוצץ, היא חייבת לצאת משם.

היא פונה לגיל ואוחזת בידו "אני מצטערת גיל, אני לא יכולה להישאר" היא מביטה בניק ופונה שוב לגיל
"זה חשוב, לא הייתי פורשת אם זה לא היה חשוב" היא מנסה להסביר.
"אוקי, את רוצה שאני אלווה אותך הביתה?" הוא שואל
"לא אין צורך. אני אסתדר, אני ממש ממש מצטערת" היא אומרת לו שוב והוא רוכן קדימה, מלטף עם האגודל את לחיה ונותן לה נשיקה קלה על השפתיים שגורמת לניק להתכווץ במקומו.

היא מתקדמת לכיוון היציאה וניק בעקבותיה. כל הזמן הזה שהיא דיברה עברית עם גיל, הוא לא הבין שום דבר והמתח הרג אותו. זה שהם יוצאים עכשיו מהמועדון משמח אותו שיוכל לנהל שיחה נורמלית עם אמה אבל שפת הגוף שלה משדרת לו שהיא ממש, ממש כועסת.
הבריזה מן הים מקבלת את פניהם בקרירות נעימה ומעט לחה. אמה ממלמלת לעצמה וחוצה את הכביש ומתקדמת לכיוון החוף. היא יורדת אל החוף וחולצת את סנדלי העקב שלה ואוחזת אותם בידה ומתקדמת בצעדים גדולים אל עבר המים.
החוף ריק מאדם וניק שמח שרק שניהם שם.

כאן על החוף, כשאין אף אחד מסביב היא מרגישה בטוחה לפרוק את התסכול שלה.
"אני לא מאמינה" היא זורקת את הסנדלים שלה על החול ומושיטה את ידיה לצדדים
"איך הוא מעז לעשות לי את זה, חודשים אנחנו מסתמסים, מנהלים שיחות וידאו, שופכים את הלב אחד בפני השנייה. אני פאקינג נגעתי בו וגרמתי לו לזקפה כשהוא פתאום מפיל עלי פצצה שהוא הומו. ועכשיו הוא מעז להגיע לכאן ולהגיד לי שכל הזמן הזה היו לו רגשות אלי, שהוא היה רוצה להיות איתי. כשסוף סוף הצלחתי למצוא מישהו שאוכל להתנחם בו ויעזור לי לשכוח אותו... אאאאחחחח" היא צועקת בתסכול בועטת ברגליה בחול הלח.
"חתיכת חצוף, מתסכל, מעצבן, מנומס יותר מדי, יפה יותר מדי. איך הוא מעז לשחק פינג פונג עם הרגשות שלי".

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Sep 03 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

לגעת בכוכביםWhere stories live. Discover now