Can't fight this (אי אפשר להלחם בזה) 🖤🥊

פרק שלישי

פרק שלישי-
אלמז-
ברגע שנכנסתי לרכב של רז הגברתי את הרדיו. Beautiful things של בנסון בון התנגן בקולי קולות בחלל המגביל. לא רציתי לדבר. זה הדבר האחרון שרציתי. והתחמקתי כמה שיכלתי אבל מלכה, אמא של רז הזמינה אותי אישית לארוחת ערב ולא יכולתי לסרב. רותם גם התקשר אליי מוקדם יותר וביקש שאגיע אז לא ממש הייתה לי ברירה. ועכשיו אני לא יכולה להתחמק יותר מעיניה שהיו מלאות בשאלות שכנראה לא הייתה לי עליהן תשובה. לפחות לא תשובה נכונה. ארז נכנס לחדר הכושר שלי. ארז מורנו. ארז שלי. פאק! תמחקי את זה אלמז! ארז אף פעם לא היה שלך!. כל מה שהוא היה זה אכזבה ושברון לב. שפשפתי את אגודלי מעל הצלקת הבהירה והדהויה על מפרק כף ידי. זכרונות הכו בי כמו רכבת משא שמתנגשת בעוצמה חסרת פשרות ברכב שמגיח מולה. כל הילדות שלי, המשפחה שלי, האנשים שהכרתי ואינם. אי אפשר היה לברוח מזה וזה הפחיד אותי פחד מוות.
״כן גברת אלמז איילאו?״ פתאום השיר כבה לחלוטין והרגשתי את עיניה של רז עליי לפני שהיא החזירה אותן לכביש.
״כן גברת רז מרים גרין?״ שילבתי את זרעותיי על חזי כאילו זה יכול להגן עליי איכשהו מהחקירה הצולבת שעמדה להגיע.
רז ידעה משהו על ארז. שסמכתי עליו והוא נטש אותי בתקופה הכי רעה ואפלה בחיים שלי. שהוא היה החבר הכי טוב של אחי. ושפעם אחת גררתי אותה לקרב שלו בניו יורק. צפינו בו מתאגרף ומכסח ליריב שלו את הצורה. ואחר כך פשוט גררתי את רז משם כשאני בוכה בהיסטריה. לא דיברנו על הלילה ההוא שוב. בעיקר משום שסירבתי. בכיתי כי פחדתי מהרגשות שהציפו אותי כשראיתי אותו מתאגרף. אנשים אמורים להתרגש מדברים יפים... אומנות, שירים, מילים מיוחדות, תופעות טבע יוצאות דופן, כשמשהו יפה קורה להם אבל אני הוצפתי ברגש כשראיתי אותו נותן נוקאאוט ליריב המסיבי שלו.
״אל תשחקי אותה מטומטמת, לא מתאים לך! כמעט נשרפתי מהמתח המיני בינך לבין הדבר היפה הזה! מה קורה כאן?? ולמה אף פעם לא סיפרת לי??״ רז דוקרת את מותני באצבעה עם המניקור המושלם בצבע ורוד בהיר ודורשת שאני אשפוך את הקרביים שלי.
״אין מה לספר. הוא לא יחזור יותר לחדר הכושר שלנו״ משכתי בכתפיי.
נסיתי לא לשחזר את הרגעים מהיום. איך ש-שריריו נמתחו והזיעה החמה זלגה עליהם. הוא היה יצירת אומנות. תמיד היה לו יופי יוצא דופן. הבנות בשכונה היו רודפות אחריו עם עיינים מאוהבות ואפילו הבנות ממשכנות הדרים שנחשבה לשכונה העשירה היו מוכנות לרדת לעם בשבילו. אני לא אשכח את היום ההוא שבחורה בלונדינית במכונית נוצצת באה לאסוף אותו מהשכונה. מקונן שרק כשהוא ראה את הרכב שלה ושאר החברים התלהבו אבל ארז נראה נינוח ולא התרגש. האדישות הזו הרוויחה לו נקודות זכות רבות אצל הבנות. הוא היה יפה, אדיש וחכם. שילוב קטלני.
״ברור שזה השפיע עלייך, אלמז. הדחקה זה מנגנון הגנה על הפנים. זה יחזור אלייך כמו בומרנג״ היא הזהירה.
״אני אתמודד״ נסיתי להשמע אדישה.
״ברור אבל זה לא טוב. יש בניכם עניין לא פתור ורואים את זה. איך שהוא הסתכל עלייך... אני כמעט הפכתי לשלולית שם!״ היא דחקה בי.
לחשוב על ארז בצורה הזו הפך לי את הבטן ואת הנשמה. אולי הייתי קשוחה אבל לא הייתי שונה מאף בחורה והייתי מאוהבת בו. בדגש על הייתי. מה שהיה היה. הוא הבליח בחיי ועכשיו הוא יחזור למחשכי הזיכרון שלי. זה היה המקום שלו.
״אז תצאי איתו את״ ברגע שהמילים יצאו מפי התחרטתי.
רז באה מכוונה טובה והיא דאגה לי. וחוץ מזה היא וארז? המחשבה הפכה לי את הבטן וגרמה לי לרצות למות.
״את מצחיקה. אולי אני אתקשר לאסף שיעלה אותך לעשות סטנדאפ אצלו במועדון״ היא גיחכה בציניות.
״סליחה, רזי... אני פשוט לא רוצה לדבר על זה״ הנדתי בראשי.
״את לא רוצה לדבר על הרבה דברים. וזה חרא. ובסוף זה יתנקם בך, תזכרי את המילים שלי״ היא משכה בכתפיה ונכנסה לחנייה לבית של הוריה.
רז הייתה במקור מושבניקית מהשרון. הבית של הוריה היה בית דו קומתי יפיפה שמאחוריו שטח פתוח מדהים. הייתה להם בריכה ובור אש בחצר המטופחת.
״אנחנו יכולות להנות מהאוכל של מלכה ומהשטויות של רותם, עכשיו?״
״ברור. בואי נלך לרדת על אחי. הוא נראה כתום כמו אומפה לומפה״ היא ציחקקה.
יצאנו מהאוטו ולפני שנכנסנו לבית קידמו את פנינו שתי חיות פרוותיות ענקיות ומריירות. שלג וצבי הכלבים של משפחת גרין. הם זינקו עלינו וקידמו את פנינו בליקוקים רטובים.
מלכה ששמעה את המהומה פתחה עבורנו את הדלת. איך שהדלת נפתחה מוזיקה עוצמתית וריח נעים של בישול נפוצו לכל עבר.
״שלום ילדות יפות״ מלכה קיבלה את פנינו בחיוך חם.
״היי אימוש״ רז חיבקה אותה.
״היי מלכה״ אני חיבקתי אותה גם ושאפתי לקרבי את ריח הבושם המוכר והמנחם שלה.
״טוב שבאתן. הבנים משגעים את אבי. תרגיעו אותם קצת״ היא הצביעה לעבר דלת ההזזה הפתוחה שהובילה לחצר האחורית.
אפשר היה לשמוע את הבנים שרים את חורף באוטו של עומר אדם בקולי קולות. אני ורז החלפנו מבט וחיוכים לפני שרצנו לחצר.
הבנים-רותם, דור, איתי וליאם היו על השולחן ושרו בצרחות מעמידים פנים שבקבוקי הבירה שלהם הם מיקרופונים והשולחן שעוד שניה מתמוטט הוא קיסריה. והם עומר אדם. הם תמיד היו חיים בסרט.
״היית חושבת שטיסה של כמעט יום שלם תוכל להרגיע אותו אבל לא״ אבי, אבא של רז שיושב על ספת גן מניד בראשו בכבדות כאילו לבן שלו אין תקנה.
והוא כנראה צדק.
״הבנות שליייי!!!״ רותם זינק מהשולחן ותפס את שתינו בחיבוק ברזל מכאיב.
״איי!! אתה חתיכת חיה!!״ רז התלוננה וניסתה לחמוק ממנו.
״לא התגעגעת אליי, אחותי?״ הוא עשה פרצוף נעלב.
״את האמת? לא. ואתה באמת הגזמת עם השיזוף״ היא הוציאה לו לשון.
״את פשוט מקנאה כי את לבנה כמו השלג״ הוא הוציא לה לשון בחזרה.
״היית מת״ היא צבטה את הפטמה שלו דרך הגופיה הגזורה שלבש.
״אבא!!! רז משתמשת באלימות נגדי!!״ רותם התבכיין.
״טוב מאוד. אולי זה ירגיע אותך״ אבי הניד בראשו.
״אפילו אבא יודע שאתה צריך כמה מכות טובות לראש כדי לחזור להיות נורמלי״ רז צחקה.
״אני אגיד אותך לאמא!״ הוא איים.
״אתה לא תעז!״ היא נהמה.
״תראי אותי!״ הוא עזב אותנו בבת אחת ורץ לתוך הבית.
היא רצה אחריו. צחוק בריא יצא מתחתית בטני. אהבתי את משפחת גרין. הם היו המשפחה שלי בשלב הזה. הייתה תקופה שגרתי בבית שלהם והרגשתי כמו חלק מהם. מלכה דאגה לי ואבי תמך בי ועזר לי. לא יכולתי לבקש טוב יותר מהקסם שהם היו. גם אם לפעמים הם היו קצת טו מאץ׳.
״בירה?״ איתי מציע לי בקבוק קר.
״תודה״ לקחתי אותה ולגמתי ממנה.
אני והבנים התמקמנו ליד בור האש הכבוי. כמה דקות אחרי רז ורותם הצטרפו אלינו. מלכה הצליחה להשכין שלום. היא ואבי ישבו מחובקים על הספה וראו משהו בטלפון שלו. הם היו כל כך חמודים ביחד. גם אחרי כל השנים האלה האהבה פרחה בניהם. לפעמים זה בדיוק מה שרציתי לעצמי ולפעמים פחדתי אפילו מלומר את המילה אהבה כל שכן לנסות למצוא אחת כזאת.
רותם סיפר לנו חוויות מאוסטרליה. כמובן שקנגורו רצחני רדף אחריו, הוא שכב עם בת של מליונר שניסתה לגרום לו להתחתן איתה וכמעט חטפה אותו ונעלה אותו בחדר במלון, הוא ניצח בתחרות שתייה, שחה עם כרישים, רכב על דולפין, נעקץ על ידי דג ארסי, צלל, גלש ועשה ספורט אקסטרים במקומות מפוקפקים מה שכמעט סיים את חייו כמה פעמים. רותם היה הרפתקן בדם. לא פלא שהסרטונים שלו היו תופעה עולמית. הוא אפילו קיבל קמפיין לחברת תעופה בינלאומית ולרשת ביגוד של מטיילים. הוא לא היה רק מלא רוח קרב וסקרן הוא גם היה חתיך. כמו שרז הייתה יפה. לא פלא ששניהם זכו לפרסום בתחום. רז דיגמנה ורותם היה הפנים של חברות מובילות וסרטוני היוטיוב שלו היו הצלחה ענקית.
״זמן לאכול!״ מלכה הכריזה וכולם רצו לתוך הבית.
הבישולים של מלכה היו מעולם אחר. כל דבר היה כל כך טעים שלא יכלת לסרב לו. ולא סירבתי לשום דבר. הייתי זקוקה לנחמה הזו. אכלתי את האוכל הביתי שלה וכל מה שרציתי היה לסיים את היום הזה בטעם טוב. ארז היה מאחוריי. הוא לא יחזור. הוא לא רצה אותי בחייו אז ובטח שלא עכשיו. זה היה ונגמר. זה הכל.