אריה ודבורה

1

–קריאה מהנה–

✹✹✹

זִינְתִּ'יה מבַּקְסְדְּרִיָּה הכבושה

קטלנית הדרך אל הטַהָאל... לא סתם אלו המילים שלוחש כל מאמין צוֹהָרִיסְטִי ברגע שצלצול הפעמונים מכריז על כניסת היוֹרוּז– חמשת הימים הנוראים. שאחריהם מתחילה עונת הגשמים באופן רשמי.

כדי לקיים את מצוות העלייה אל המבצר הקדוש ביותר בבקסדריה. על המאמינים המסורים לטפס כאחד עשר אלף אמות, במעלה שביל אבן תלול. ללא שום הגנה מפני איתני הטבע: שיטפונות, ומפולות סלעים ושלגים.

האוויר הופך דליל בקרבת ממלכת השמיים, ורבים מהמתפללים סובלים מסחרורות, כאבי ראש, בחילות, הקאות, ראייה מטושטשת, קוצר נשימה, ואף אובדן הכרה– שיכרון גבהים.

וגם אם יחליטו לשוב על עקבותיהם, בחזרה לגובה פני הים, הירידה מהרכס מסוכנת בהרבה מהעלייה אליו.

אבל הסכנות הרבות לא מספיקות כדי להדוף את המצביא הגדול ביותר שידעה האנושות... גַאסְטַס מאַלוֹר.

הלוחם הנודע אמנם נולד בצפון הרחוק, בממלכה הבְּרֵנִיקִית, לזוג איכרים ששמם נמחק מכתבי העולם הידוע. אבל לגורל היו תוכניות אחרות עבורו... חייו נועדו להיות שונים בתכלית מאלו של חקלאי לפת, רועה צאן, או יורד ים פשוט. ולפני שבכלל בגר מספיק כדי ללמוד קרוא וכתוב, גאסטס הקטן נשלח לפַּיַיאס, בירת הרפובליקה האלוריקית. ושם, נאסף לבית המושל, סָאמוֹס, ואשתו, הגבירה הראשונה לוּמִיבִּיה.

הוא זכה לשיעורים פרטיים מידי גדולי המדינאים, הפילוסופים, הכוהנים, המתמטיקאים, וכמובן – הלוחמים הקֵיידְרוֹנִים האגדיים ביותר.

בגיל עשרים ושתיים בלבד, גאסטס כבש את הבלתי יאמן. השלים את המשימה שניתנה במשך דורות לכל נער אלוריקי: לגרום לבקסדרים הארורים להתחנן לשדיי אימותיהם המטונפות.

אז, בעמק הנוֹבָּאס, אחרי שקיעת החמה, כשחשיכה קדמונית עטפה כל אבן וכל גרגר חול, הוא ואנשיו הפרו את ההסכמה החרישית בין הצדדים היריבים. את אחד מחוקי המלחמה העתיקים...

במקום להמתין לזריחה, כמו גברים מתורבתים, החיות האלוריקיות הכו בלוחמים הבקסדרים– שהאלה תיקום דמם– באישון ליל.

ותחת פיקודו של גאסטס, הפראים מהמערב הביסו, איכשהו, את המשמר האימפריאלי, יחידת עילית בקסדרית, עם רצף ניצחונות שמעולם לא אותחל. חייליה אומנו מלידה, כשעוד היו מכוסים בדם, וצווחו את מלוא ריאותיהם.

הגיבורים האמיצים דבקו בשבועתם, והגנו בגופם על הקיסרית. עד שהאחרון בהם שאף את נשימתו האחרונה.