Guilty Pleasures (gxg)

5. הזונה של המשרד (חלק ב׳)

לבקשתכן 💗

*ערב יום חמישי, 5:45 *

״היא אמרה שזה יכול לקחת קצת זמן, אז מקסימום תישארי וזה יחשב שעות נוספות״ נינה אמרה לי בזמן שסידרתי את השולחן שלי ועמדתי לקום.
הנהנתי בשקט והכנסתי את המחשב לתיק יחד עם שאר הדברים שלי, כדי שאוכל לחזור הביתה ברגע שהגבירה תסיים איתי. חוץ מזה, לא סמכתי על עצמי להוציא מילה כרגע; הפלאג שהיא תקעה לי בתחת בבוקר מילא אותי מאחורה, והוויברטור שהיא הפעילה נע בעוצמה עדינה ומחרמנת בכוס שלי. סיימתי לסדר את הדברים שלי והלכתי אחרי נינה, מחכה בקוצר רוח לגבירה שתעשה משהו -כל דבר- עם הגוף החרמן שלי.

*יום חמישי, 12:45, הפסקת צהריים, לפני חמש שעות *

״תרימי את התחת״
פקדתי עליה, והיא הרימה את האגן שלה עוד יותר למעלה, פורשת לפני את פי הטבעת המכווץ שלה. היא הייתה מולי בתנוחת דוגי, עם הידיים קשורות לקצה של רגל השולחן ועיניים מכוסות בעניבה. ירקתי על חור התחת שלה ומרחתי את הרוק עם הלשון שלי. הרגשתי אותה קופצת קצת כשהיא הרגישה את היריקה סותרת לעור שלה, והיא גנחה בשקט לאחר מכן, (או לפחות ניסתה- הגאג שחסם את פיה לא איפשר לה לומר הרבה) כשהחדרתי אליה הפלאג.  החור הורוד שלה התרחב כשהחדרתי אליה את העצם הזר, ומיד לאחר מכן שאב לתוכו את הפלאג והתכווץ סביבו בחזרה.
מייד אחרי הפלאג הוצאתי וויברטור גדול מהמגירה והחדרתי אותו לחור הרטוב שלה, מפעילה על עוצמה בינונית.
היא הניעה את התחת הענק שלה בחוסר נוחות, וסתרתי לה בחוזקה ״מי הרשה לך לזוז?״
היא הפסיקה לזוז בבהלה וסתרתי לצד השני של התחת, כדי להשוות את המראה האדמדם שכיסה רק צד אחד. ״יופי. עכשיו את בדיוק כמו שאת אמורה להיראות״ אמרתי בסיפוק, וחזרתי לשולחן בכזמן שהכוס הנוטף שלה התכווץ סביב הוויברטור.
״עכשיו תהיי כלבה טובה ותהיי בשקט בזמן שאני מסיימת לכתוב את הדוח.״ התיישבתי חזרה בשולחן, שותה קפה ומתרכזת במסמכים בזמן שהזונה החרמנית שלי התפתלה בהנאה על הרצפה.

ידעתי שהיא פשוט אוהבת את זה.

•••

לא ידעתי כמה זמן עבר מאז שהגבירה שלי השאירה אותי ככה. העיינים המכוסות, הזמזום השקט של הויברטור בחור שלי והפלאג שתקוע לי בפי הטבעת טשטשו את החושים שלי בגלי הנאה בלתי פוסקים שעברו בגופי. כל פעם שחשבתי על לגמור התאפקתי, בידיעה שהגבירה לא תעבור על זה בשקט. אנחנו עוברות על הטקס הזה כל פעם בימי חמישי, ובזמן האחרון  בתדירות יותר גבוהה - היא תוקעת לי דברים בכוס ובתחת, משחקת בי, מגרה אותי ומרטיבה אותי עד שהיא משתעממת מהעבודה ועוברת להתעלל בי. לפעמים זה היה לוקח שעות, והיא הייתה יוצאת מהמשרד ומשאירה אותי חסרת אונים וחרמנית על הרצפה הקרה במשרד שלה. היא לא השמיעה רעש, חוץ מהצליל של כוס הקפה שלה מתנתקת ונוגעת בשולחן מדי פעם (כנראה הייתה עייפה במיוחד).
מיצי הכוס שלי נטפו על הרצפה מתחתי והרטיבו את היריכיים שלי, והשדיים הכבדים שלי נגעו ברצפה הקרה, כך שכל תזוזה שלי העבירה לי צמרמורת בפטמות המגורות. רציתי לגנוח בקול, להזיז את היריכיים שלי בתענוג ולהתמרח על הגבירה שישבה בשלווה לידי, אבל לא הייתי במצב של לעשות אף אחד מהם.
אחרי כמה דקות ארוכות מאוד, שהרגישו כמו נצח, סוף סוף שמעתי את הכיסא של הגבירה נגרר אחורה. היא רק נאנחה בעייפות, התקרבה אלי וניגשה אל הפנים שלי.
״את יודעת מה לעשות״ היא אמרה כשהרגשתי אותה מפסקת רגליים מעליי . כמובן שידעתי מה לעשות.
ברגע שהרגשתי את הריח החריף והנוזל החמים על הפנים שלי, ישר פתחתי את הפה לגמוע את השתן המרוכז שלה. היא השתינה הרבה, מפספסת  מדי פעם את  הפה שלי (אולי אפילו בכוונה) ומשאירה את הלכלוך הדביק והמסריח שלה על הגוף המזיע שלי.
בפעם הראשונה שהיא עשתה את זה, נגעלתי. בפעם השניה גם. בשלישית התחלתי להתרגל.
ועכשיו, אחרי אינספור פעמים, התחלתי לחכות בציפיה לימי חמישי בהם תתעלל בי כך.
היא סתרה לי על התחת ברגע שסיימה ותקעה בו את ציפורניה החדות ״נו? תנקי״ היא אמרה ומצצתי את טיפות השתן האחרונות מהכוס שלה, עולה טיפה למעלה ומוצצת בקטנה את הדגדגן ב׳טעות׳.
״ילדה טובה. עכשיו מגיע לך פרס, את לא חושבת? לא תקבלי את החרא שלי היום אבל יהיה לך מספיק טוב, אל תדאגי״