חתיכת מפונקת.
'אני לא רוצה שתיכנס לי לחדר'
'אף אחד לא נכנס לי לחדר'
אני מתחרט שהסכמתי לעבודה הזאת. אבל אין לי מה לעשות אני חייב לעשות את זה. אני חייב לאבא שלה את החיים שלי.
אני כבר שונא אותה, ועוד לא הייתי איתה יום אחד מזוין.
אני הולך למגורים שלי בדרך אני נתקל באלסיו. אלסיו הוא יד ימינו של המלך.
"דין, איך אתה והנסיכה, מסתדרים?" מי יכול להסתדר עם המפונקת הזאת?
אני לא עונה לו. הוא כנראה הבין שאנחנו לא מסתדרים. הוא מהנהן והולך.
אני נכנס למגורים שלי בחוץ, זה בקתה קטנה שקרובה מאוד לחדר של המפונקת, מפונקת יפה, מפונקת יפה מאוד.
העיניים הכחולות שלה מהפנטות אותי, אני לא רוצה להפסיק להסתכל עליה.
קראתי לה 'כוכב.' רק בשביל שהיא תלך לישון ואני לא אצטרך לשמוע שוב את המשפט
'צא לי מהחדר' וגם כי זה מתאים לה, והיא גם אוהבת כוכבים.
אני נכנס למקלחת אבל שאני יוצא אני רואה מהחלון צל בחצר הקטנה שמחוברת לחדר של אלנה.
אני מוצאי אקדח ויוצא מהמגורים שלי. מתקדם לחדר שלה.
אני נכנס לגינה שלה ורואה אותה יושבת על ספסל ו...קוראת ספר בעברית? היא יהודיה?
"מה את עושה פה?" היא נבהלה וקמה מהספסל.
"אפשר לשאול אותך אותה שאלה. אני בחדר שלי."
"את לא בחדר, ולמה את לא ישנה?"
"התעוררתי."
"אז תחזרי לישון."
"אני לא יכולה."
"למה?"
"כי אני כבר לא עייפה." אני נושם עמוק ואומר.
"תנסי ותצליחי, וגם אם את לא מצליחה את לא יוצאת לבחוץ."
"מי אתה בכלל? למה נראה לך שאני יעשה מה אתה אומר?" היא בטוחה שהיא נסיכה?
"כי לצערי אני השומר ראש שלך."
"אם אתה לא רוצה וגם אני לא רוצה, תתפטר."
אני מתעלם ממה שאמרה ואומר שוב.
"כנסי לחדר." אם מבטים היו יכולים להרוג כבר הייתי מת מזמן.
"אני שונאת אותך ברמות שאתה לא יכול לדמיין."
"זה הדדי."
היא לוקחת את הספר בעצבים ונכנסת לחדר שלה.
אני חוזר למגורים שלי, והולך לישון.
✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧
שאני קם אני הולך לחדר של המפונקת, מתיישב על הספסל ומחכה שהיא תתעורר.
"ביי." אלנה אומרת ויוצאת מהחדר, אני אחריה.
"בוקר טוב אמא." אלנה אומרת בחייך לאמא שלה.
"בוקר טוב מתוקה." אלנה יושבת בשולחן ומחכה לאבא שלה. הרי זה די ברור שהנשים מחכות לגבר ורק אחריו אוכלות את ארוחת הבוקר שלהן.
