איך אני יכולה להיתחתן איתו? זה הבן אדם שאני הכי נפגעתי ממנו.
אני קמה מהכיסא ומסתכלת במראה. אני נראית נורא. עיניי אדומות, שערי מבולגן. אני חייבת מקלחת.
אני נכנסת למקלחת ומושכת את הזמן, בארוחת בוקר אבא אמר לי שאני צריכה להתחתן, לא הייתי מופתעת, אבל כן הייתי מופתעת מאוד שזה הוא, אלכס.
אני בוכה באמבטיה על זה שאני אצטרך לראות אותו, על זה שאבא אפילו לא יודע מה קרה איתו, אני חייבת להיתחתן איתו.
אני יוצאת מהאמבטיה, מתלבשת, מסרקת את שערי, ויוצאת מהחדר ישר לארוחת ערב.
לפחות אני לא צריכה לראות את דין.
"ערב טוב," אבא מתישב בראש השולחן ואמא לידו.
"אתן יכולות להתחיל לאכול." אני לא נוגעת בצלחת שלי, אין לי תאבון.
"תתחילי לאכול אלנה." אמא אומרת.
"אין לי תאבון." לאחר כמה דקות אבא אומר.
"נרגעת? עכשיו אפשר לדבר איתך?"
אני מהנהנת בראשי.
"עוד יומיים הוא יבוא לפה. אתם תדברו על הכל, לאחר שבוע היה את מסיבת האירוסין, את תאריך החתונה נקבע אחרי."
אני נושכת את שפתיי ומנסה לא לפרוץ בבכי.
אף פעם אבא לא עשה משהו שאני לא רציתי. הכל בשביל הכסף? בגלל שלאלכס יש כסף והוא יביא לממלכה?
"עכשיו תעלי לחדר שלך, אני צריך לדבר עם אמא שלך." אני לא הולכת לחדר, אני רצה לשם.
אני נועלת את הדלת ונופלת לרצפה. אני שמה את ידי על הלב, אני מרגישה שהוא יוצא מהמקום.
למה אני? למה איתי הוא רוצה להתחתן? שילך למישהי שבאמת רוצה אותו,
אני קמה אחרי כמה דקות ומוציאה את הספר שלי מהמגירה ליד המיטה.
"היא תתחתן איתו! נקודה!"
"אבל היא לא רוצה! למה אתה עושה את זה!? זאת הילדה שלנו!"
אני שומעת את אמא ואבא צועקים אחד על השני ומתקדמת לדלת, אני יוצאת מהחדר ומסתכלת מרחוק מה קורה שם.
אמא עומדת מול אבא שנראה עצבני מאוד.
"היא לא תתחתן עם משהו שכל העיר קוראת לו אנס!"
"תפסיקי!" אבא צורח ולראשונה בחיי אני רואה אותו מרים יד על אמא, הוא סטר לה. באותו רגע נשמתי נעצרת. אבא? ממתי אתה מרים ידיים על אמא?
אמא נופלת לרצפה, אבל... היא לא נראת מופתעת. אבא? אני צריכה לפחד ממך?
איפה דין? למה הוא לא עושה משהו? הוא צריך לעזור לי.
"אני עוזבת." אמא אומרת וקמה מהרצפה. "אני לא היה פה בשביל לראות אותך מחתן אותה עם אנס."
לא, לא, לא, לא, לא, לא! אמא בבקשה אל תשאירי אותי פה, לבד.
"אמא לא! בבקשה לא, אל תלכי." אני יוצאת מהמחבוא שלי. "מצטערת אלנה." אמא אומרת ומתחילה להתקרב לדלת. "אמא לא!" אני באה לרוץ אליה ולעצור אותה אבל אבא תופס בידי.
אני מסתכלת עליו בדמעות. "תעצור אותה, בבקשה." אני לוחשת, אבל לאבא לא אכפת. הוא דוחף אותי לידים של ואלסיו ואומר.
"תנעל אותה בחדר, אלכס יבוא לפה מחר, אנחנו מקדימים את מסיבת האירוסין."
"לא! לא אבא! אבא בבקשה אל תעשה את זה בשביל עוד קצת כסף! אל תמכור אותי אליו! בבקשה אבא! אבא!" ואלסיו מושך אותי לחדר שלי באגרסיביות. "לא! לא! אבא! תעשה משהו! בבקשה!" למה דין לא פה!? הוא צריך לעזור לי! הוא מכאיב לי!
ואלסיו דוחף אותי לתוך החדר ונועל. "לא! אב-אבא! בבקשה." אני דופקת על הדלת וממשיכה לצעוק.
בשניה איבדתי הכול. את אמא שלי, את אבא שלי, את הזכות שלי לבחור. איבדתי הכול.
אני נושמת עמוק, ומנגבת את הדמעות. פעם ראשונה שאני רוצה שדין יעזור לי, אבל הוא לא פה.
הדלת נפתחת בסערה ודין נכנס לחדר. תודה האלוהים!
"דין, דין אני חייבת שתעזור לי."
"סתמי ת'פה." הוא אומר ויוצא לגינה. מה יש לו?
אני יוצאת לגינה ורואה אותו מעשן.
"אמא שלי עזבה." אני אומרת בדמעות.
"אח שלי מת, ניצחתי." הוא אומר בקול קר. אח שלו מת?
"א-אני מצטערת." שנינו שותקים, אני מסתכלת על הירח.
"מה קרה? למה נעלו אותך בחדר?" דין שואל לאחר כמה דקות.
"אמא שלי צעקה על אבא, הוא סטר לה, היא עזבה, צעקתי לאמא שלי לא ללכת אבא שלי התעצבן, וצעק על ואלסיו לנעול אותי בחדר."
"הוא הכאיב לך?" אני לא עונה, ואלסיו כן הכאיב לי. "הוא ישלם על זה." "מה אכפת לך?" "שיהיה לך ברור אני לא סובל אותך, אבל בכל זאת אני שומר ראש שלך, אני חייב." "אהה אז עכשיו הכל ברור."
אני קמה והולכת למיטה. "לילה טוב." "לילה טוב דין."
הוא יוצא מהחדר ואני מסתכלת על החדר החשוך.
מחר אני אצטרך לראות אותו.
אולי אברח?
