אני יוצא בעצבים והולך למגורים שלי, הוא פאקינג רצה לסטר לה! זה אכפת לי רק בגלל שאני שומר הראש שלה.
אני חייב להוציא את העצבים שלי! אני בועט בכל דבר שאני רואה.
אבל בזווית העין אני רואה משהו כחול רץ. זאת השמלה של אלנה. אני מסתכל לשם ורואה את אלנה רצה לגדר.
פאק! אני מתחיל לרוץ אליה והיא מטפסת על הגדר, היא כבר בחצי. "אלנה עצרי!" היא מסתכלת אליי ומצליחה לעבור את הגדר.
אני עולה אחריה ורואה אותה נכנסת למונית מרחוק. אני עובר את הגדר ורץ אליה. אני לא אצליח לעצור את המונית הזאת. אני מתקדם לרכב שהיה בצד הכביש ונכנס.
עם אין פה משהו הרכב הזה שלי עכשיו. אני נוסע אחרי המונית שלה אבל אחרי כמה דקות אני רואה מרחוק תאונה, היא תעכב אותי.
אני עולה על המדרכה ונכנס חזרה לכביש, אומנם עקבתי את התאונה אבל המונית שלה נעלמה.
"פאק!" אני עוצר בצד ומתקשר ללוקאס.
"מה אתה צריך?"
"למה ככה ישר? אני לא יכול סתם להתקשר לשאול מה שלומך?"
"אהה... אז אני בסדר, הבנות התחילו ל-"
"טוב, טוב אתה יכול לארגן לי את מצלמות של העיר?"
"ידעתי שלא התקשרת סתם."
"אל תשכח שאתה חייב לי."
"עוד שלוש שעות היה לך הכול."
"שעתיים."
"שעתיים וחצי."
"שעתיים." אני אומר ומנתק.
לאחר שעתיים לוקאס שולח לי. אני בודק במצלמות לאן המונית של אלנה נסעה. היא במרחק של שעה וחצי ממני.
אני מתחיל בנסיעה לכיוון המלון שאלנה נמצאת בו.
✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧✧
"באיזה חדר נמצאת הנסיכה אלנה?"
"אדוני אני אמרתי לך, הנסיכה לא הגיעה לפה." היא משקרת.
"באיזה חדר היא?" אני שואל בקול מאיים.
"א-אדוני, אני..."
"באיזה חדר?!"
"248." היא אומרת בפחד.
אני עולה במעלית לקומה שלה ומתחיל להתקדם לחדר שלה.
אני מנסה לפתוח את הדלת אבל היא נעולה.
"רק רגע." אני שומע את קולה של אלנה.
היא פותחת ואומרת. "אני -" אני מחייך אליה חייך מזויף.
"אני... מה אתה עושה פה?"
"את יודעת... אני שומר הראש שלך, בואי איתי."
"אני לא חוזרת לשם."
"זה לא מעניין אותי מה את רוצה, את באה איתי עכשיו."
"לא רוצה. מה כל-כך דחוף לך שאני -"
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, לא מעניין אותי מה את רוצה, את באה איתי עכשיו בטוב או בכוח?"
"מה תעשה? תרביץ לי?"
"אני לא בעניין של להרים יד על אישה, אבל יש דרכים אחרות לגרום לך לבוא איתי."
"אז כנראה זה היה בכוח."
אין בעיה. אני מרים אותה בדרך שהיא לא יכולה לזוז או להתנגד לי.
"תוריד אותי חתיכת אפס!"
"שקט." היא מנסה לבעוט בי אבל אני לא נותן לה.
"זה נחשב חטיפה!" אני מתעלם מהצעקות שלה ויורד במדרגות.
"תוריד אותי!"
"אם את לא רוצה ליפול על הפרצוף שלך כדאי שתסתמי."
אנחנו יוצאים מהמלון לרכב שלי.
אני מכניס את אלנה היא מנסה להזיז אותי ממנה.
אני נכנס ונועל את אלנה.
"אתה לא מבין! אני לא יכולה להתחתן איתו!"
"אני מבין דבר אחד, את חתיכת מפונקת שחושבת שהכל מגיע לה."
"לא! אתה לא מבין! אני לא מפונקת! אבל אני לא יכולה להתחתן איתו! בבקשה תעזור לי! אני לא יכולה לחזור לשם!"
פאק אני שונא אותה.
"סתמי את הפאקינג פה! אני לא רוצה לשמוע אותך!"
"לא! בבקשה אל תעשה את זה! אני לא יכולה -" היא מתחילה לבכות. אני מתחיל בנסיעה לכיוון הארמון.
"דיי בבקשה." היא לוחשת ומנסה לפתוח את הדלת שלה.
אני כבר קרוב לארמון. אלנה עדיין מנסה לפתוח את הדלת בכל דרך אפשרית.
"אני אתן לך זמן להירגע לפני שניכנס."
"תודה באמת. כאילו זה יעזור במשהו." היא אומרת לעצמה.
לאחר מספר דקות אני מוציא אותה מהרכב שהיא מתנגדת.
המלך מתקרב אליה וסוטר לה.
היא הולכת קצת אחורה אני מחזיק אותה בשביל שלא תיפול.
"איך את יכולה לעשות את זה?! לברוח מהבית שלך!"
המלך סוטר לה עוד פעם. פניה קרובות לפני.
"איך את מעזה למרות את פי!" הוא בא לסטור לה עוד פעם אבל אני מחזיק את ידו.
"מצטער אבל אתה כבר מגזים." נראה שהוא מצטער על מה שעשה.
הוא הולך. אני ואלנה נשארים שם.
"אלנה?" היא לא עונה לי. "אלנה?" אני בא לגעת בפניה אבל היא מתרחקת ממני.
"תעוף ממני! הכל באשמתך!" היא רצה לתוך הארמון.
היא רוצה רק להתרחק ממני.
