שקט יפה (מתורגם לעברית)

כניסה

נ.מ: וויל סולאס

היום היה היום הראשון שלי בקולג' החדש שלי באיטליה. הבטחתי לאמי ולאחותי שאבקר אותן לעתים קרובות, כי גרנו רק חצי שעה מרחק אחד מהשני.

"וויל, יש לך הכל?"

"כן."

אמא שלי חייכה אליי מבעד לפתח החדר שלי. אבל אני מניח שזה כבר לא החדר שלי.

"בסדר. אנחנו צריכים להגיע מוקדם כדי שיוכלו לתת לך כל מה שתצטרך."

"בסדר." רכסתי את המזוודה שלי והוצאתי אותה בגלגלים, אמא שלי אחריה מאחורי.

אחותי, קיילה, כבר הייתה במכונית וחיכתה.

'שלום. האם וויל מוכן?' היא חתמה.

'כן.'

עדיין השתמשנו בשפת סימנים האנגלית עם קיילה, אבל החלטתי שנצטרך לעבור בקרוב לשפת הסימנים האיטלקית.

"בוא נלך." אמא שלי אמרה.

קיילה חייכה אליי כשנסענו למכללה החדשה שלי.

'בהצלחה.' היא חתמה.

'תודה'.

נפרדנו לשלום אחרונה כשהגענו לבית הספר ונכנסתי לבדי כדי לקבל את כל המידע שאני צריך.

"וויל סולאס?" האיש ליד השולחן דיבר אנגלית, אבל היה בעל מבטא עבה מאוד.

"כן, אדוני."

"אתה יודע שפת סימנים?"

" ..כן. למה?"

הבחור חייך, "תודה לאל. אתה תצטרך את זה."

נ.מ: ניקו די אנג׳לו

שכבתי על המיטה שלי וחשבתי. הייתי אמור להשיג היום שותף חדש, מכיוון שהייתי התלמיד היחיד בלי אחד.

זה יוביל לאסונות, הייתי בטוח בזה.

המסכן לא יידע שאני חירש, וכנראה לא יידע את שפת הסימנים. בנוסף, כשאוקטביאן וחבורתו יגיעו בזמנים אקראיים, הוא כנראה יתעצבן. אלא אם כן הוא יצטרף לכנופיה של אוקטביאן.

לפחות הוא עדיין לא יידע שאני הומו, כי הוא חדש. אבל אם הוא מסתובב סביבי יותר מדי, הם יגידו לו בוודאות.

ידית הדלת הסתובבה.

מה אם הוא כבר יודע שאני הומו?

איך הוא יידע?

אני, למרבה המזל, לא הצלחתי לחשוב על תשובה.

מישהו נכנס, וזה לא היה השותף שלי לחדר.

זה היה אוקטביאן.

"מוסטרו!" הוא 'בירך'. עם זאת, זה לא נראה כמו ברכה אחת.

למקרה שאתה מאמריקה או משהו, זה אומר 'פריק'.

אתה בטח חושב, 'אבל ניקו! התיאור אמר שאתה חירש!'

אני יודע לקרוא שפתיים. יצא לי די טוב בזה, והלוואי שלא הייתי. רוב המילים שהופנו אליי לא היו הכי נחמדות.

שאר חברי החבורה של אוקטביאן נכנסו פנימה ואני קמתי למעלה והצמדתי את עצמי לקיר שממול.

"Ho sentito che stai ricevendo un nuovo compagno di stanza oggi. Scommetto che sta per odiarti." אמר אחד מהם. שמעתי שיש לך שותף חדש לדירה היום. אני בטוח שהוא שונא אותך.

'לך מפה, 'חתמתי.

"סי, subito dopo questo." כן, מיד אחרי זה.

הם התקרבו אליי, והלב שלי התחיל לפעום מהר יותר.

לא לא לא לא לא! זה לא יכול לקרות! מה אם השותף שלי לדירה יכנס ויראה את זה?!

אוקטביאן הרים את אגרופו, סימן שזה בסדר לפגוע בי עכשיו. אחד החברים שלו אחז בפרקי הידיים שלי, מה שאי אפשר היה לנסות לשכנע אותם. ואז הוא נתן לי אגרוף. שוב ושוב. עד מהרה הצטרפה גם הכנופיה שלו, אמרה לי מילים גסות בזמן שעשתה זאת.

ואז הדלת נפתחה שוב, הפעם הופיע השותף שלי לחדר.

מה אתה חושב שאתה עושה?!" הוא צעק. חבורת אוקטביאן נסוגה במהירות. השותף שלי לחדר רץ אליי.

"אוי אלוהים..."

הוא הרים אותי והשכיב אותי על המיטה. "איך קוראים לך? אה רגע, אתה בטח מדבר איטלקית. Come ti chiami?"

הפכתי את פניי ממנו. הוא לא יבין את שפת הסימנים שלי.

הוא פתח את המזוודה שלו, לא מחכה יותר לתשובה. הוא שלף ערכת עזרה ראשונה. הוא עטף את זרועי השמאלית תחילה, אבל עד מהרה הוא עבד על כל הגוף שלי. פלסטר פה, קצת משחה מיוחדת שם; עד מהרה איבדתי את כל מה שהוא עשה. לאחר שהוא סיים, הוא הטה את פניי אז נאלצתי להסתכל עליו.

"Come TI chiami?" מה שמך?

האם כדאי לי לנסות את שפת הסימנים? אני תוהה.

ניצלתי מהחלטה זו על ידי וויל מסתכל בשעון על הקיר, ואז קילל ואמר, "אני חייב להגיע לשיעור!" לאחר מכן הוא יצא בריצה מהחדר. השיעור שלי לא התחיל חצי שעה, אז פשוט חיכיתי. וחיכיתי.