שקט יפה (מתורגם לעברית)

איפשהו לבד

נ.מ: ניקו די אנג'לו

למה היה לי הדחף לספר לוויל הכל? למה הוא, מכל האנשים? למה לא פרסי (הערת הכותבת: כי הוא לא הטיפוס שלך) או אנבת' או פייפר? למה זה וויל?

ישבתי מאחור, ולהפתעתי וויל ישב לידי.

'אתה לא צריך לשבת איתי אם אתה לא רוצה'. אמרתי לו.

"הייתי יושב איתך מוקדם יותר אבל כל המושבים מאחורה תפוסים."

ואז שאר הכיתה התחילו להגיש שיעורי בית, ואחריהם המורה.

זה היה אחד השיעורים האהובים עלי כי מר ברונר היה נחמד אליי.

הוא התחיל את השיעור.

"האם פלוטו יווני? מישהו יודע?" הוא הסתכל עלי (אני התלמיד האהוב עליו). "ניקו?"

וויל נראה מוכן לתקוף את מר ברונר אם יגיד שהוא לא יודע שפת סימנים.

'האדס הוא יווני. פלוטו הוא רומאי״.

"עבודה טובה. כן, פלוטו הוא רומאי...' "

וויל נרגע.

אוקטביאן נעץ בי מבט זועם מעברו השני של החדר. למרבה המזל, זה אומר שהוא הסתובב במושבו.

"אוקטביאן, מה כל כך חשוב שחייבים להסתובב?" שאל מר ברונר, אבל הוא ידע שאוקטביאן פשוט שונא אותי.

"ניקו אמר עליך דברים רעים." אוקטביאן שיקר.

"כן. בסדר. תסתובב. עכשיו."

אוקטביאן הזעיף את פניו וממלמל משהו, אבל הסתובב חזרה לאחור.

מר ברונר הוא הטוב ביותר.

"...אוקטביאן, אתה יודע את התשובה?"

אוקטביאן הציץ סביבו בעצבנות.

השאלה הייתה 'מי היא אלת החוכמה?' והתשובה הייתה ברורה, אבל אוקטביאן לא שם לב.

"אה..." הוא אמר. "אפולו?"

ויל נחר ואני חייכתי. זו הייתה תשובה כל כך טיפשית.

"ניקו?" שאל מר ברונר. "האם אתה יודע את זה?"

'אתנה'.

וויל ומר ברונר חייכו אליי אבל אוקטביאן נהם לעברי. העמדתי פנים שאני מתעלם ממנו.

השיעור הסתיים מוקדם מדי.

"תוודאו שכולכם תלמדו לחידון מחר! שיהיה לכם יום נעים! נתראה מחר!" מר ברונר אמר כשהגשנו.

מיהרתי לצאת בגלל אוקטביאן, שתמיד נראה עוקב אחרי.

"ניקו! רגע!" וויל התקשר.

האטתי כדי שוויל יוכל להדביק את הקצב, אבל מהר מאוד ייחלתי שלא. אוקטביאן היה ממש מאחורי ותפס את זרועי, דחף אותי אל הקיר.