קשר אסור

העבר

פרק 1

נ.מ דניאל

ישבתי בחדר שלי שומע מוזיקה מצייר ושמעתי פתאום מלמטה צלחת נשברת.
* תירגע... זה רגיל... הם רבים ביניהם... פאק רגע אולי הוא פוגע באמלי?! *
חשבתי עזבתי את הדברים ורצתי למטה לקומה התחתונה וראיתי את אבי מרביץ לה עם חגורה. "תפסיק! עכשיו!" אמרתי ממהר להגן עלייה בגופי.
"זוז מפה חתיכת חרא קטן הוא נסתה לגנוב אוכל!" אבי צעק * אתה מפגר או מה?! *
"זה גם הבית שלה היא תמות אם לא תוכל" ניסיתי להגיד למרות שידעתי שאין למה, זה לא יעזור.
"אמלי תחכי לי למעלה אני כבר מגיע..." לחשתי לה היא הייתה קטנה עדיין, בקושי שרדה. אני כבר התרגלתי למכות אך עדיין לא הייתי מספיק חזק להגן עלייה ממש, לא יכולתי להרביץ לאבי...
אמלי עלתה אבי התחיל להרביץ לי... זה כאב... אבל התעלמתי מהכאב הייתי צריך להיות חזק בנפש לפחות בשבילי ובשביל אמלי.

אחרי כמה מכות עליתי למעלה שתפתי את הדם החדש וניגשתי לאמלי "בואי" אמרתי משכתי אותה אחרי. הייתה לי מגירה עם סוכוריות קטנות, לא היה לי הרבה והייתי צריך אותם לבריאות שלי, אבל, העדפתי לתת לאחותי כדי שלא תיהיה רעבה, לפחות בינתיים "קחי רק תיזהרי טוב?" אמרתי מנסה לחייך אלייה ומנקה לה את טיפות הדם שהיו עלייה
היא הנהנה אליי עם המבט האוהב שלה אך ידעתי שהיא עצובה ומרגישה אשמה, אבל היא הייתה רק בת שש,

הייתי צריך לדאוג לה.

היא חזרה לחדרה ואני חזרתי לצייר

לאחר כמה דקות היא נכנסה לחדרי
"אתה... יכול לחכות לי מחוץ לשירותים...?" היא שאלה חלש בבישנות
היא פחדה להיות בשירותים שאבי לא יפתח פתאום או יעשה לה משהו "כן בואי" קמתי מהמיטה הרעועה שהייתה לי וחיכיתי לה בחוץ

לאחר כמה דקות היא יצאה נבוכה "אני.. אני לא מגיעה לכיור..." היא אמרה והזתכלה על הרצפה.
לא הבנתי ממש ממה התביישה "את רוצה עזרה?" שאלתי והיא הינהנה.
נכנסתי לשירותים אחריה והרמתי אותה בידיים כדי שתוכל להגיע לכיור

"עוד משהו?" שאלתי בסבלנות אחרי שהיא שטפה. אחותי היא הדבר הכי חשוב לי, ואני אעשה הכל למענה "לא, תודה" היא לחשה והלכה לחדרה

חזרתי גם אני לחדרי ולקחתי גם אני סוכריה אחת

__________

הדלת נפתחה בפתאומיות וראיתי את האישה שהכי שנאתי בחיי "רד האוכל שלך מוכן..." היא אמרה בזלזול
הם מאכילים אותנו רק כדי שהפיקוח לחיי הילד לא יחשוב שמרעיבים אותנו
למרות שגם אם היו מרעיבים אותנו לא היו עושים כלום... "אני כבר בא..." אמרצי וקמתי לקרוא לאחותי

היה לנו הסכם שהם לא מתקרבים לחדר שלה ובכך אנחנו לא נתלונן... זה הסכם מגיל צעיר וידעתי שאם אתלונו הם יהרגו אותה... ולא אתן לזה לקרות

נכנסתי לחדה של אמלי "היי אם... יש אוכל"
היא קפצה ממיטתה הקטנה. אוכל זה הדבר היחיד שגורם לה לרדת למטה חוץ מללכת לגן פעם ב.... לא יודע
תפסתי בידה וירדנו למטה והושבתי אותה לידי

שמעתי התלחששויות מהסלון וניסיתי לשמוע אבל התמקדתי יותק באוכל הקר שאמלי ניסתה לאכול

ליפפתי את הפסטה על המזלן והאכלתי אותה
הרבה פעמים הייתי מביא לה חלק מהמנה שלי לפעמים הכל אם היא חלתה...

סיימנו לאכול ועלינו למעלה בחזרה "את בסדר?" שאלתי את אמלי עוד פעם אחת לפני שכל אחד התפצל לחדרו והיא הנהנה. ראיתי כמה האוכל העלה לה את הכוח
לא משנה כמה אוכל היה, היינו מנסים לאכול כל גרגיר, במיוחד היא

"לילה טוב אם" אמרתי בחיוך קטן מנחם השכבתי אותה לישון ונתתי לה נשיקה באף שדיגדגה אותה

הלכתי לחדרי חיטאתי את הפצעים שאפעם לא הבריאו כי כל פעם היו עוד ועוד ניסיתי לטפל בעמוקים יותר והלכתי לישון עם אותן מחשבות שוב ושוב של מתי יהיה הסוף הטוב שלי כמו בספרים.... ובמחשבות האלה נרדמתי

אוקיי כמה דברים
זה הספר הראשון שלי אז... לא לשפוט
ואני מקווה שתאהבו את העלילה