סופי לא זכרה מה קרה, רק שהיא התעוררה באוורגרין כשקיף יושב לצידה ואוחז בידה. גרונה היה יבש והאור הכאיב לעיניה.
"קיף?" קולה היה מחוספס ודקיק, אבל קיף שמע אותה.
הוא נשף בהקלה, "פוסטר, הפחדת אותי." הוא נשק על מצחה והיא יכלה לראות שבכה.
"מה קרה?"
"הגבר הזה, שפגשת, הוא הזריק לך חומר מרדים. אלווין הוציא אותו ממך לפני שיוכל להשפיע ליותר מכמה ימים. הוא אמר שהמנה הזאת יכלה להרדים טירנוזאורוס רקס במשך שבוע וחשבתי..." קולו נשבר והוא השפיל מבט.
"היי, אני בסדר, אל תדאג." סופי לטפה את לחיו.
קיף אחז בידה ונשק על כף ידה, "אני יודע." הוא לחש, "את פוסטר, את שורדת הכול."
סופי צחקה, למרות שזה גרם לכאב בגרונה להתחזק.
"אתה חושב שהגבר הזה ידע שלא הייתי בת אדם?" שאלה חרש.
קיף הנהן והפך רציני, "פורקלנטור הגיע לפני כמה שעות. הוא נכנס לתודעה שלך כדי שיוכל לדעת איך הגבר הזה נראה, הברבור השחור והמועצה מחפש אותו."
סופי התיישבה, אבל קיף אחז בכתפה ומנע ממנה.
"אני יכולה לעזור להם."
הוא הניד בראשו, "את צריכה לנוח."
"תראו מי מדבר."
הוא חייך, אבל עדיין מנע ממנה לקום.
"את כמעט מתת, פוסטר, את צריכה לנוח."
"אני כמעט מתתי כבר אלפי פעמים, זוכר?"
הוא נאנח, "כן, אני זוכר."
סופי התרוממה על רגליה, ראשה הסתחרר מעט אבל היא בכל זאת התחילה לגרור רגליים אל הדלת.
קיף היה מהיר ממנה וחסם אותה.
"אני לא אתן לך ללכת, את לא במצב בשביל מבצע כזה."
"קיף, אני יכולה ללכת, רואה? הכול בסדר."
"אני לא זז עד שאת חוזרת למיטה."
"אין בעיה, גם אני לא זזה." סופי שילבה את זרועותיה ועמדה מולו. ידיו היו פרושות כדי לתפוס אותה אם תנסה לחמוק ממנו.
מהר מאוד רגליה התחילו לכאוב וראש הסתחרר, אבל היא המשיכה לעמוד.
"פוסטר, תחזרי למיטה ותנוחי, אני בטוח שתוכלי להצטרף למבצע כשתרגישי יותר טוב."
סופי הנידה בראשה.
"בסדר." הוא אמר והרים אותה כשראשה כלפי מטה כאילו הייתה שק תפוחי אדמה. היא לא יכלה לראות את פניו אבל הייתה די בטוחה שהוא צוחק.
"היי!" סופי חבטה בגבו של קיף, אבל הוא התעלם ממנה ונשא אותה אל המיטה.
"הגעתי בזמן הלא נכון?"
סופי הרימה מבט וראתה את ביאנה, דקס, לין, טאם, מראלה ואפילו סטינה, אבל פיץ לא היה שם. אחרי שהסיפרה לו על כך שהיא עם קיף עכשיו הוא התחיל להתרחק וטען שזה לא הוגן שהיא אף פעם לא נישקה אותו, אבל את קיף כן. הוא היה נסער אז היא עזבה אותו בשקט, הם עדיין היו ידידים, אבל הידידות הייתה מתוחה ומסובכת וסופי ממש לא רצתה להתמודד עם בעיות הכעס שלו, במיוחד לא עכשיו.
קיף הסתובב כדי לפנות אליהם, כך שסופי שוב לא יכלה לראות דבר מלמד גבו.
"לא. פוסטר פשוט ניסתה לברוח."
"אתם באמת שידוך מגן עדן." גיחכה סטינה.
קיף משך בכתפיו.
"היי, קיף, שכחת ממני? אני בכלל לא יכולה לראות אותם!" סופי אמרה.
"ברור שלא שכחתי ממך פוסטר, איך אפשר?" הוא הניח אותה במיטה והושיט לה בקבוק מלא בנוזל שקוף שסופי זיהתה, 'בקבוק נעורים'.
קיף פתח אותו והושיט לה.
המים היו מרעננים והקלו על הכאב בגרונה.
"איך את?" שאלה ביאנה והתקרבה אל המיטה.
סופי משכה בכתפיה, "בסדר, אבל קיף לא נותן לי ללכת למבצע כדי למצוא את הגבר שעשה לי את זה."
"ובצדק, את צריכה לנוח." אמר דקס.
סופי גלגלה עיניים ונאנחה, "אני בסדר,"
"כולם יודעים את זה, השם האמצעי שלך הוא 'כמעט מתתי'." אמר קיף בעודו מחטט בין שיקויים צבעוניים.
"זה לא נכון." רטנה סופי.
"סוג של." אמרה מראלה.
"כמה זמן ישנתי?" שאלה סופי כדי להעביר נושא.
"שלושה ימים." קיף מלמל והרים בקבוק מלא בנוזל סגול כחלחל וסמיך, "הינה, אלווין אמר לי לתת לך את זה כשתתעוררי."
סופי פתחה את הבקבוק וריח צנחה התפשט בחדר. חבריה התחילו להשתעל ולסגת, גם קיף.
"את בטוח שזה שיקוי של אלווין ולא שלך?" שאלה וכיסתה את אפה.
"כן." הוא ענה בין השיעולים.
"אני מרגיש כל כך רע בשבילך."
"תודה רבה, דקס." לעגה. ולפני שתוכל להתחרט שפכה את השיקוי אל תוך פיה. הטעם לא אכזב, היא הרגישה כאילו דחפה אל פיה גרביים שלא כובסו במשך שנה, גבינה פגת תוקף, בשר רקוב וכל דבר מגעיל שאי פעם היה קיים.
דמעות עלו בעיני והיא השתעלה.
"אנחנו נחזור כשהריח יתפוגג." מלמל טאם וחבריה זנקו משם במהירות האפשרית. סופי קנאה בהם שהם יכולים והתרחק מהריח.
קיף פתח את כל החלונות ונתן לה משהו כחול קטן, "הינה, זה יעביר את הטעם."
סופי חטפה את הדבר ודחפה אותו אל פיה.
"זה היה נורא." הצליחה למלמל.
"אני בטוח."
לאט לאט הריח דעך והם הצליחו לנשום שוב, היא קיוותה שלא תצטרך לטעום דבר כזה שוב.
מר פורק נכנס את תוך החדר, הוא הנהן אל קיף ואז פנה אל סופי, "מצאנו אותו."
-------------------------------------------------------------------------------------------------------
סוף הפרק השביעי ונראלי שזה הפרק הכי ארוך שעשיתי עד עכשיו! אל תשכחו ללחוץ על ה⭐ ולשלוח תגובה!
YOU ARE READING
הערים האסורות
خيال (فانتازيا)אחרי שהברבור השחור הביס את הנסתרים נדמה כי הצלקות מתרפאות והכול חוזר לקדמותו, אך האם זה באמת מה שקורה? האם בעיות חדשות לא יצוצו וסופי תוכל לחיות כאלפית נורמלית ככול האפשר? *שפה בוטה, אלימות*
