לפני 13 שנים~~
אני בת חמש.
"אמא אמא תראי מה ציירתי" אמרתי ורצתי לאימי עם הדף מקושקש
"תראי זה אני" אמרתי והצבעתי על דמות אשר ציירתי עם שיער חום ועיניים כחולות יפות "וזאת את" אמרתי והצבעתי על האישה המבוגרת עם השיער השחור כפחם והעיניים הכחולות כים "וזה אבא" אמרתי והצבעתי על האיש עם השיער החום והעיניים והירוקות.
"איזה ציור יפה" אמרה אימי ואז הוסיפה "אולי תלכי להראות אותו לאבא?" שאלה
"את חושבת שהוא יאהב אותו?"
"אני בטוחה שהוא ימות עליו" אמרה
ואז הלכתי לאבא "אבא,אבא" קראתי לו
"מה יפה שלי?" אמר והרים אותי
"צירתי ציור" אמרתי וכמו שעשיתי לאימי הראתי אותי גם לו
"אליסון" אימי קראה לי
"בואי ישלי מתנה בשבילך" אמרה
"מתנה?" צעקתי בהתלהבות ורצתי אל אימי אשר עמדה במטבח
"כן מתנה,היום היום הולדת שלך זוכרת?" אמרה והביאה לי בובה של מלאך
קראתי לה כנפיים ושמרתי אותה במקום הסודי שלי.
לפתע פרצו לבית ואימי אמרה לי להישאר מתחת למיטה ולא לצאת בשום אופן (הם היו בחדר)עשיתי כך,פחדתי כלכך הצצתי מבעד למיטה וראיתי את ההורים שלי צועקים "לא לא בבקשה" ואז שנייה אחר כך ראיתי אותם נופלים על הריצפה ללא רוח חיים,מתים. ראיתי את הרצח של ההורים שלי.
אחר כך לקחו אותי לבית יתומים ולא הפסקתי לבכות אני ילדה בת חמש ראיתי את הרצח של ההורים שלי.
נכנסתי לבית היתומים.
המון ילדים באו וחיבקו אותי והכי הייתי צריכה חיבוק עכשיו אבל לא שלהם אלא של אמא ואבא.
לאחר כמה ימים בבית היתומים כבר התחלתי לעכל את המוות של ההורים שלי ולהפנים את העובדה שהם לא פה יותר.
באיזשהוא יום בבית היתומים הוא שלח אותנו לצאת לגנוב,הוא אפילו לימד אותנו לעשות את זה. ואני כי הייתי ילדה קטנה ותמימה חשבתי שזה מותר.
בגלל שלא הייתי מביאה מספיק כסף הבעלים התחיל להרביץ לי. אני בחיים לא אשכח את זה. הוא שלח ילדה בת חמש שלפי כמה רגעים ראתה במו עיניה את המוות של ההורים שלה לגנוב ואז הרביץ לה כי לא גנבה מספיק.
ואז ככל שגדלתי זה רק גבר הוא התחיל להרביץ עם שוטים עם מה לא עם כל דבר! ואז גם גיליתי שהוא עושה את זה לכולם.
אני נשבעתי לנקום. לנקום בו ובאשה המטורפת שלו!
חזרה להווה~>
המשכתי לבכות ללא סוף על הספסל כאשר ניזכרתי בדבר הנוראי הזה.
ואז פלאשבקים מאותו יום שברחתי רצו לי בראש.
(כשיהיה פלשבק זה יהיה מודגש)
"אני בת 18 אני רוצה לצאת מפה" אמרתי לבעל המקום
"את לא יקירתי" יאק. שלא יקרא לי ככה אבל החלטתי לא לעצבן אותו כדי שיתן לי לצאת.
"אני כן"
"את לא יכולה"
"למה? הרי אני חוקית"
"כי אני קבעתי"
הבנתי שאין טעם לנסות.
הוא בחיים לא יוציא אותי מפה אז כנראה שאני אצטרך לעשות את זה בעצמי אז ברחתי ואני בעצמי לא יודעת איך הצלחתי כי כל השנים האלה ניסיתי אבל כמובן שלא ברחתי לפני שאמרתי ליתומים שהלכתי ושאני אחזור להציל אותם ושננקום.
