פרק 1

84 3 1
                                    

רעש של טיפות נוטפות על חלון של האוטובוס שלוקח אותי הרחק מן המשפחה שלי למקום מרוחק,הרחק מן המראה של הדם הנוטף מהגופות של ההורים שלי, של אחי הקטן ,של הבית השרוף דמעות כבר לא יכולות לרדת מרוב כל הבכי שיצא מתוכי.
השפה שלי כבר מיובשת מרוב שנשכתי אותה כלכך הרבה.
מה המשפחה שלי עשתה רע שזה מגיעה לה סוף כזה אכזר?.

אני מניחה שלא הערכתי את מה שהיה לי בידיים.
המשפחה שלי.
הלוואי שיכולתי לדבר איתם שוב.
לריב עם אח שלי שוב.
לדבר שיחת נפש עם אמא.
לצחוק מהבדיחות הלא מצחיקות של אבא.
אני עדיין זוכרת את המבט השמח של אבא שלי כשהודעתי לו שעברתי טסט.
ואת החיוך של אמא שלי כשאמרתי לה שעברתי את המבחן שהתכוננתי אליו המון.
את אח שלי אחרי שהוא ניצח אותי במשחק מחשב.

והייתי צריכה להודות להם על הדברים הטובים שהם עשו בשבילי.
שאבא הסיע אותי למקומות כשהייתי צריכה.
שאח שלי עודד אותי בזמנים קשים.
שאמא הייתה מסדרת לי את השיער ומאפרת אותי למסיבות ואירועים.
לא הייתי צריכה לריב איתם.
רק אם הייתי יכולה להחזיר את השעון אחורה זה לא היה קורה.
אבל אני לא יכולה להחזיר את השעון אחורה.
הייתי צריכה להעריך את מה שהיה לי בידיים.
אני אוהבת אותך רון סליחה שאני עושה לך את זה.

לפני שנה וחצי:

פוב היילי:

"היילי מתוקה שלי את צריכה לקום" קול של אימי נשמע באוזני.

"דיי אמא תני לי להמשיך לישון עוד קצת " אמרתי והתהפכתי לצד השני של המיטה, רעש של וילון נמשך נשמע ומיד אחריו אור חזק מילא את חדרי.

"אוף.. אמא נו תזגרי את זה" אמרתי מיואשת כמעט בבכי.

"לא! את צריכה לקום ליום הראשון שלך לסמסטר עבר כבר שבוע מאז שזה התחיל ,קדימה לקום" משכה את השמיכה שלי ,ועמדה מולי כמו מורה שבאה אחרי הפסקה כיפיית ומתחילה ללמד.

"אפילו להנות משנתי אני לא יכולה" מלמלתי לעצמי והתיישבתי על המיטה פוקחת את עיניי.

"שמעתי את זה גברת קדימה תתארגני ותרדי למטה האוכל מחכה לך במטבח" אמרה בדרכה לדלת חדרי.

"טוב אימושש" צרחתי לה כשיצאה מחדרי כבר בתקווה שתשמע .

"ירדתיי!!" נאמתי לעבר הסלון שמולי רואה את אבא צופה בטלוויזיה.

"הנה הנהגת מרוצים האהובה עליי" בא אליי חיבק אותי ונתן לי נשיקה על הראש , אני חולה על האבא הזה.

"איך ישנת פרינ ס סה?"אחי הקטן והממורמר שאל אותי בלהג.

"אני ישנתי מ צ ו ין! שון " התקדמתי אל שולחן האוכל עומדת מולו

"איך א ת ה ישנת?"

"וואלה מעולה בחיים לא ישנתי כזה טוב" השיב בחיוך מאולץ

 keep the secret between usWhere stories live. Discover now