Falling Again || Larry Stylinson

פרק 1: יום שני, 24.6

שלום שלוםםםםםםם🖤🖤
מקווה שלא התגעגעתן יותר מידי, ואם כן- חזרתיייייייייייייי

אז התייעצתי איתכן לגבי הפאנפיק הזה וביקשתן שאעלה אותו. אשמח לצרף קצת אזהרות קריאה:

💙 הפאנפיק הזה לא היה אמור להתפרסם! כתבתי אותו רק כאימון בשביל עצמי. זה אומר שהכתיבה כאן שונה לגמרי מהכתיבה הרגילה שלי.
💚 בנוסף, כתבתי את הפאנפיק הזה בלי לתכנן את כולו מראש, בשביל להתאמן על כתיבה זורמת ו'לראות לאן העלילה לוקחת אותי'. ניסיתי לעבור קצת על הפרקים כדי לוודא שאין שום טעויות, אבל אם כן, אשמח אם תוכלו לכתוב לי בתגובות כדי שאתקן😍

ועוד נקודה קטנטנה- זה יהיה פאנפיק קצר יותר ממה שאתן רגילות אליו. פחות מעשרה פרקים :)

אוהבת אתכן המון ומקווה שתאהבו!💖💖

💚💙

יום שבת, 29.6

"פאק, פאק, פאק." אני ממלמל, מעט בשקט, ראשי עדיין מתפוצץ מההנגאובר.
אני מביט לצידי, מנתק את ידי מהחזה החשוף שעטפתי בלילה.

"אנחנו..?"

"כן, אני חושב שכן." אני אומר וגונח בייאוש, עובר למצב ישיבה. אני קובר את ראשי בכפות ידיי, ומנסה להתעלם מהכאב ולהתרכז במה שחשוב באמת.
איך לעזאזל הגענו למצב הזה?

יום שני, 24.6

זה לא היה שבוע טוב בעבודה, אם בכלל נשארה לי אחת כזאת. הרבה צרחות, הרבה עצבים, הרבה עסקאות שהתבטלו.

אני יודע שבין היתר זה באשמתי. אני פשוט יודע את זה. אני מרגיש שאני מתחיל לאבד רצינות ומוטיבציה, בעיקר אחרי הפרידה מאלינור. אני לא חושב שאלי היא זו שגורמת לכך שאני מפקשש בעבודה, אלא העובדה שעד לפני שבוע הייתי חלק ממשהו, ועכשיו אני לא.

תמיד הייתי העובד הרציני והטוב ביותר בפירמה שלי. אני הייתי זה שסוגר את העסקאות. אני הייתי זה שמפעיל את קסמיי על כל מי שאני צריך כדי להביא את החברה למקום טוב יותר. ואיפה אני עכשיו?

אפשר לומר שהדבר הטוב היחיד שהיה לי השבוע, זה שגם מקס עבר פרידה.

מקס הוא החבר הכי טוב שלי. הוא תמיד היה, עוד מאז כיתה א'. ישבנו ביחד ביום הראשון ללימודים, לגמרי במקרה, ומאז היינו בלתי ניתנים להפרדה. לכן זה תמיד הצחיק את כולם שאפילו מערכות היחסים שלנו היו מסונכרנות. כשהוא היה בזוגיות, אני הייתי בזוגיות. כשהוא עבר פרידה, אני עברתי פרידה. צירוף מקרים מדהים.

לכן זה לא הפתיע אותי כשאנשים תמיד אמרו לנו שבסוף אנחנו נהיה ביחד. ולמען האמת, זה לא היה כל כך רחוק מהמציאות, הרי יש לנו את ההסכם.

אם שנינו נהיה רווקים בגיל 35, נתחתן. עוד עשר שנים וזה שלנו.

טוב, אולי זה היה קצת רחוק מהמציאות, בעיקר בגלל שלא יהיה שום סיכוי שמקס ואני באמת נהיה ביחד. תמיד היינו יותר כמו אחים, ותמיד נהיה. אבל היי, זה נחמד לדעת שיש לי תוכנית ב' למקרה שהחיים פשוט לא יסתדרו.