ההליכה לצידו של ראיין הרגישה לי מוזר בעיירה הקטנה. לכל מקום שהלכנו זוגות עיניים הביטו בנו, חוקרות כל חלק בנו ללא בושה. זה גרם לי להרגיש לא בנוח, במיוחד כשהגענו לכיכר גדולה ומרכזית, שהייתה מלאה בחנויות ורוכלים. התנועה בכיכר הייתה רבה, נראה שכל תושבי העיירה עברו בה בשעה עמוסה זו של הבוקר, אבל העומס לא מנע מהם לנעוץ בנו מבטים ממושכים.
למזלי, נעצרנו בפתח הכיכר, נעצרים לצד חנות ורודה-לבנה. היוגורטיה. הקלה פשטה בי כשנכנסנו פנימה, מביטים בבחור צעיר בן גילנו מתפעל את אחת המכונות מאחורי הדלפק.
"ניק!" ראיין קרא בחוזקה, גורם לבחור הגבוה לקפוץ במקומו. גם אני הופתעתי, אך לא אמרתי דבר, רק הבטתי בניק הגבוה מסתובב אל ראיין, לוחץ את ידו בצורה גברית למדי. רק אחרי שסיימו עיניו הועברו אלי בהפתעה. הוא סרק אותי בעיניו בצורה מעמיקה, ולבסוף חייך.
"ראיין, לא תערוך בינינו היכרות?" הוא המשיך להביט בי.
"בטח," ראיין הניח את ידו סביבי ברכושניות."זאת השכנה החדשה שלי-"
"אמילי," יצאתי מתוך החיבוק של ראיין, מעבירה את עיניי חזרה אל ניק. "אפשר לקבל פה יוגורט?"
"קשוחה," הוא השיב אלי, מושך מתחת לדלפק כוס פלסטיק קטנה. "זה על חשבון הבית." הוא הסתובב אל המכונה שתפעל רק לפני רגע, מוציא מתוכה שובל קר של יוגורט.
"תודה." עניתי כשהוא הגיש לי את הכוס, סורקת אותו בעיניי. הוא היה בלונדיני וגבוה במיוחד. גם הוא, כמו ראיין, היה חסון ומוצק, אבל משהו בו היה שונה מראיין שהיה מפוצץ בביטחון עצמי. בשלב מסוים עינינו נפגשו. יכולתי לשמוע ברקע מחשבותיי את שרה'לה מנערת אותי, קוראת לי להפסיק להבריח אנשים דרך העיניים- קוראות- המחשבות- שלי. ניקול תמיד הייתה מתווכחת איתה, לא כדי להגן עלי, אלא לשם הוויכוח. במצבים כאלה, היא הייתה דורשת משרה'לה להפסיק להקניט אותי, ושזה טוב שאני מאיימת ככה על גברים, ככה אני מבצעת סינון טוב יותר שלהם. אבל כרגע לא שרה'לה ולא ניקול עמדו לצידי, ולכן הבהיה הממושכת שלי בניק התארכה, עד שלבסוף ראיין קטע אותה.
"נלך לשבת בחוץ?"
מיהרתי להסתובב, מרגישה את המבוכה מכה בי. לעזאזל, באמת בהיתי בו יותר מידי זמן. ניק וראיין הבינו את התגובה שלי אחרת ממה שרציתי ומיהרו לצאת החוצה. מצאתי עצמי נגררת אחריהם, מתיישבת בשמש המעיקה, אל מול עיניים רבות מידי של תושבים שבחיים לא פגשתי.
"אז אמילי, ספרי משהו על עצמך." ניק זרק לעברי.
"כמו מה?" הכנסתי כף קרירה לתוך פי.
"איך הגעת לפה?" ראיין פלט.
"ברכב," פלטתי, נהנית מהתגובה שלהם. צחקתי, מוסיפה. "גרתי פה כשהייתי קטנה."
YOU ARE READING
קוסמת
Lãng mạnאמילי היא נערה בת שש-עשרה שעברה טראומה בילדותה- הוריה מתו, שניהם, בתאונה מצערת, והיא נאלצה לחיות במשך כל השנים הללו בפנימייה ללא קרובי משפחה. כשאחותה הגיעה לבגרות, היא לקחה עליה אחריות, ובדרך לשם החליטה לקחת אותה מתוך חיי הפנימייה המוכרים לה, אל עיי...
