קוסמת

פרק שביעי

בבוקר למחרת קמתי עם אנרגיות רבות, מרגישה אווירה חדשה באוויר. התחלה חדשה.

התארגנתי במהירות שיא לצלילי מוזיקת פופ קופצנית, מרשה לעצמי להתאפר באופן קצת יותר מוגזם מהרגיל, מניחה על שפתיי אודם אדום-בהיר.

כשירדתי לקומת הכניסה, אנני כבר עמדה מולי כשהיא מחזיקה בידה שתי שקיות עטופות. "ארוחת בוקר וארוחה להמשך היום."

"מה קרה לפנקייקים?" שאלתי באכזבה מסוימת, אך אנני רק חייכה לעברי בשעשוע, מרימה את מפתחות הרכב המקרטע שלה, יוצאת מהבית בחיוך.

נאנחתי, אוספת את מפתחותי שלי, נועלת את הדלת אחרי. כשהסתובבתי אל שביל הגישה של הבית, קלטתי בעיניי את ראיין עושה את אותו הדבר כמוני, רק בבית הנגדי אלי. נאנחתי בייאוש, מתקדמת במהירות אל הרכב הישן של אחותי הגדולה. הוא הבן של ראש העיירה, אני בטוחה שהוא אף פעם לא פגש ברכב שגדול ממנו בגיל. אנני בדיוק סיימה לסדר משהו בבגאז' שלה וטרקה אותו בעצמה, כאשר נעמדתי לצידה. "נסע?"

היא העבירה אלי מבט מהיר. "מתרגשת לקראת עוד יום לימודים?"

העברתי מבט אל ראיין שהתקדם אלינו, סוגר את שער החצר הגדולה של ביתו. "כן, בטח." סיננתי.

אנני התעמקה במבטי ולבסוף העבירה את עיניה למקום אליו הבטתי רגע לפני כן. אל ראיין. לעזאזל.

"בוקר טוב, אנני," ראיין חייך, נעצר אל מול אחותי הגדולה. "מה שלומך?"

"הו, ראיין! מעניין לראות אותך ער בשעות כל-כך מוקדמות של הבוקר."

הוא החל לצחוק. "אל תתרגלו לזה, כן?"

העברתי את מבטי בין השניים, תוהה כיצד הם מכירים זה את זו. "אנני," פלטתי, מושכת את תשומת ליבה אלי, על הדרך מושכת גם את עיניו של ראיין להביט בי. התחמקתי ממנו. "אני צריכה להגיע בזמן."

"צודקת!" היא חייכה, מחזירה את מבטה אל הנער הנאה שעמד לצידנו. "רוצה טרמפ לבית הספר?"

הוא העביר אלי מבט, משיב בחשש מסוים. "תוכלי לאסוף את ניק בדרך?"

"בטח." חיוכה התרחב אף יותר. מילא ההיכרות שלה עם ראיין, היא עובדת עם אבא שלו, אבל מאיפה היא מכירה את ניק?

ובכך מצאתי עצמי בדרך לבית הספר ברכב המקרטע של אנני, כששני הנערים היחידים בבית הספר שהייתי מעדיפה להתרחק מהם יושבים בספסל האחורי. העיניים שלי ננעצו בה בחומרה, אך היא התעלמה ממני לחלוטין, מעבירה מבט זריז אל שני הבחורים דרך המראה האחורית. "ניקולאס, מה שלום אבא?"

ניק חייך במבוכה. "בסדר. הוא מרגיש הרבה יותר טוב. גם העבודה ביוגורטיה מקלה עליו מאוד."

"אני שמחה שהוא מימש את הרעיון שלי," היא ענתה, גורמת ליותר מידי סימני שאלה למלא אותי. "אני ואמילי מאוהבות ביוגורט! אמילי מסוגלת לאכול אותו גם בחורף! היית מאמין?"