אנג'לה
אני יוצאת מהרכב מול משרדי Andrea.
כן השקעתי. בכל זאת זה היום הראשון שלי במשרד הכי טוב בעיר.
שמתי חליפה שחורה של איב סן לורן ועקבים שלהם.
אולי השקעתי יותר מידי אבל זה היום הראשון שלי. בימים הראשונים באים כמו עשירים, ואחרי זה באים איך שרוצים.
שאני נכנסת אני רואה את ניק יושב על איזה ספה שיש שם.
"ניק?"
"אנג'לה רוסו, בואי אני יראה לך איפה את תיהיה."
הוא קם ואני הולכת אחריו.
"אז אני יסביר לך קצת על המקום." אנחנו נכנסים למעלית וניק לוחץ על קומה 34.
"אז אני שולח לך למחשב שלך כמה עבודות כמו לעצב חדר אמבטיה, חדר ילדים, סלון כלות.
יש עבודות קשות אני לא אשקר. אם את לא מצליחה משהו את ניגשת אליי. אני ליד המשרד שלך."
אנחנו יוצאים מהמעלית וניק מוביל אותי למשרד שהולך להיות שלי.
"בקומה 10 יש חדר אוכל, יש לך הפסקה בשעה 12:30."
אנחנו נכנסים למשרד. יש פה שולחן העבודה, מחשב, כיסא, בצד החדר יש ספה. הקירות פה שחורים.
המקום הזה חייב קצת צבע.
"העבודות כבר במחשב שלך."
"מי שעיצב את המקום הזה ממורמר." אני חושבת בקול.
"אני עיצבתי את כל המשרדים לפי מה שהבוס שלי ביקש." פאק ניק עיצב את המשרד הזה.
"אהה זה יפה מאוד."
"בהצלחה." הוא יוצא מהמשרד. אני מתיישבת מול המחשב ופותחת את כל העבודות שניק שלח לי.
יש פה שש עבודות. אחד זה חדר ילדים השני זה חדר כושר השלישי זה חדר אמבטיה הרביעי זה סלון החמישי זה לובי והאחרון זה משרד.
לא נראה לי שזה יהיה קשה.
☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ☆ﾟ.*･｡ﾟ
"נוו די." אני אומרת בשקט אבל רוצה לצעוק.
סיימתי את כל העבודות חוץ מאת החדר כושר.
החדר כושר קשה לי. לא משנה מה אני עושה הוא נראה ריק.
אני לא רוצה ללכת לניק. גם כי אני לא רוצה עזרה וגם כי שמעתי גניחות מהמשרד שלו.
הטלפון שלי מצלצל. זה אבא.
"היי."
"עוד כמה זמן את חוזרת הביתה?" השעה עכשיו 14:48.
"לא יודעת משהו כמו 16:00. למה קרה משהו?"
"סטפן עשה תאונה."
"מה?!" אני מתחילה לאסוף את דברי.
"אנג'לה תירגעי. הוא עשה תאונה עם האופנוע, אחרי זה כמה אנשים קראו לאמבולנס."
"אל תגיד לי להירגע! הוא בבית חולים ואתה מדבר איתי כאילו לא קרה כלום!" אין עכשיו יפטרו אותי כי לא סיימתי את כל העבודות.
"כי לא קרה כלום. יש לו רק שבר ברגל. הוא כבר בבית."
"אני באה."
"לא, את לא באה עכשיו. יפטרו אותך אם תלכי לפני הזמן ביום הראשון."
"אבא הוא בסדר?"
"הוא בסדר גמור."
"ביי." אני מנתקת ומוציאה סיגריה.
"אסור לך לעשן פה." אני שומעת קול אומר מהדלת.
אני מסתובבת ורואה את אותו בחור שקראתי לו 'חתיכת דפוק'
"מה אתה רוצה לעזאזל?"
"אני הבוס שלך ואני אומר לך שאסור לעשן פה."
הוא? בוס? שלי?
"מי אתה?"
"מייקל באקר." פאק!
"אתה בקושי יודע ללכת בלי להיתקע באנשים איך אתה המנהל?"
"את כנראה בכוח רוצה שאני אפטר אותך."
פאק תשמרי על הפה שלך סגור.
"אני באתי בשביל לומר לך כמה דברים.
אחד: את לא תקבלי פה יחס מיוחד כי את הבת של הקאפו.
שתיים: את כל יום באה ב8:00 בדיוק.
שלוש: את לא מדברת אליי איך שאת רוצה.
ארבע: את לא מעשנת פה."
חמ..."
"טוב דיי! אתה מוכן לסתום כבר? אני הבנתי אותך!"
"את מפוט..."
"מייקל בוא כבר, יש לנו פגישה עוד חצי שעה." משהו אומר לו מבחוץ. הוא מסתכל עליי ויוצא מהמשרד.
פאק הוא עמד לפטר אותי.
אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת מהמשרד.
"אנג'לה? את הולכת?" ניק יוצא מהמשרד ושואל אותי.
"אהה... כן אני צריכה לחזור הביתה, נשאר לי רק עבודה אחת אני יסיים אותה מחר, בסדר?"
"בטח, אבל מחר היה לך עוד שבע עבודות." זה הולך להיות קשה.
"אין בעיה."
אני נכנסת למעלית, היא באה להיסגר אבל אחרי זה מייקל נכנס.
"אז... אני מפוטרת?" הייתי חייבת לשאול.
"ראיתי את העבודות שלך, יש לך הזדמנות אחרונה." אז הוא אהב אותם.
המעלית נפתחת ואני יוצאת, גם מייקל.
אני רואה אותו נכנס למרצדס שחורה. רואים שיש לו כסף והרבה. אבל המרצדס הורודה שלי יותר יפה משלו.
אני נכנסת לרכב ונוסעת לכיוון הבית.
אני מקווה שסטפן בסדר.
