נסיכה פראית

פרק אחד-הציידת

נקודת מבט אלורה

קול הסכינים החותכים את האוויר נקטע באחת שדפיקות רועמות נשמעו על דלת חדר האימונים. קפצתי במקומי והרמתי את סכיני לפני. נרגעתי שהבנתי שזה רק אבא שלי, יותר נכון הקאפו שלי.

"הקאפו לא אמור לגשת באופן אישי לחיילות לא?" התגרתי בו בכעס. "לא קראת לסילי שתעשה את זה הפעם?" סילי, עוזרת הבית המבוגרת שלנו, שנשלחה בדרך כלל לקרוא לי כי האגו של אבי לא מאפשר זאת. הרי מבחינתו אני טעות לא? ידעתי שאני משחקת באש. הייתי צריכה לכבד את הקאפו.

"אני הקאפו שלך. תכבדי! את לא שונה מאף אחד מהחיילים פה" הוא נהם בקול קפוא. גלגלתי את עייני סגרתי את הדלת עליו וחזרתי לאחוז בסכיניי.

הדלת נפתחה בחוזקה שכמעט תלשה אותה מהמקום וקולו הרועם נשמע שוב. "הקשר הפיזי שמבדיל אותל מאחרות הוא קשר דם בלבד! את חיילת לכל דבר אין לך הנחות!" הוא אמר בקול מאיים. יכולתי להרגיש אש שורפת אותי מבפנים אבל שמרתי על ארשת פנים חתומה.

"אז אולי תלך להזדיין עוד כמה פעמים ותלד לעצמך חיילות קשובות וממושמעות כמו שאתה אוהב" ירקתי לו בבוז והתרחקתי. ידעתי שאני מתגרה יותר מידי, עלולות להיות לזה השלכות. לא פעם ולא פעמיים נחשפתי להשלכות האלה על בשרי. תרתי משמע. הוא היה מוריד אותי למרתף ומכה אותי עד זוב דם, או כולא אותי שם ימים שלמים ללא אוכל או מים. הוא הקאפו הוא יכול לסלק אותי כל שניה. אך הוא לא יעשה את זה, הוא לא ירשה לעצמו. אבל המחשבה על כך שהוריי רואים בי רק חיילת ריסקה אותי, נתנה לי להתמודד עם המציאות האכזרית של המאפיה מגיל קטן. לימדתי את עצמי להילחם אחזתי בפעם הראשונה בסכינים התאהבתי, במתח במהירות בקול האוויר הנחתך. "תסתמי אישה! ותלמדי להתנהג! הסיבה היחידה שאת נשארת כא-" לא שמעתי את המשך המשפט. אבל ידעתי אותו.

אני החיילת הכי חזקה שלו. עם כמה שאני אוהבת להטריף אותו, כשזה מגיע למשימות אני נחושה. אני הטורפת, הציידת. נותנים לי מטרה ובום היא יורדת. כבר הייתי כמה פעמים בראש החדשות בכינוי "אל דיאבלו"³

"מתאו קסטלו" שמעתי את אבי אומר. "הוא המטרה הבאה, הראש של משפחת קסטלו האיטלקית בניו יורק" השם שלו העביר לי זרמים בגוף. "המטרה הבאה שלך, הוא ראש משפחת הפשע האיטלקית בניו יורק" איטלקי מזוייף,חשבתי לעצמי. המאפיה הסיציליאנית² כאן באיטליה הייתה הדבר האמיתי. איטלקים שנשארו בארץ מולדתם ולא הפכו לאמריקאים מפונפנים שבשבילם להיות איטלקי זה רק כותרת.

"הבוקר הם דאגו להביא לנו חבילת הפתעות" הוא המשיך.
"מה?" מלמלתי בחוסר הבנה
"הם תפסו את אחד חיילנו ושלחו לנו את חלקי גופו הנותרים" הוא ירק בבוז ואני סיננתי "מזדיינים"

"תטוסי לשם עוד כמה ימים ושתחזרי אני רוצה את הראש שלו מנותק מהכתפים" הקאפו סיים ויצא ואני נשארתי לבדי עם הסכינים.

המשכתי להתאמן עוד שעות ארוכות הוצאתי את כל זעמי על הקירות, ומתקני האימון הבודדים שהיו בחדר האימונים.

בסופו של דבר ניגשתי לחדר של אחותי הגדולה ודפקתי על הדלת. "איזי?" קראתי. אחותי איזבלה או בקיצור איזי, התאומה שלי והחברה הכי טובה שלי.

פתחתי את הדלת בעדינות ומצאתי אותה בפנים עם אוזניות ענקיות, שכנראה בגללן היא לא שמעה אותי. נגעתי בכתפה בעדינות והיא קיפצה בחיוך. "סירי הבהלת אותי" היא צחקה ונתנה לי מכה קטנה בכתף. צחקקתי לשם הכינוי סירי שנבע מהמילה סירנה, בת ים, באיטלקית.

התיישבתי על המיטה ונאנחתי. "שוב אבא?" היא שאלה. "בשבילך אבא, בשבילי קאפו אותו דבר" אמרתי והמשפט הקטן הזה הרעיד לי את הלב. מאז שאמא נרצחה ע"י המאפיה היפנית לא היה לי אף אחד חוץ מאיזבלה, שידעתי שאני יכולה לומר לה הכל.