הבקבוק הסתובב שוב.
הם הסכימו על סיבוב אחרון, כולם כבר עייפים.
הייזל נמנמה על כתפו של פרנק, לא ממש שמה לב למתרחש עד שנשמעו לחישות שמחה מכל עבריה.
הבקבוק נחת על וויל וניקו. שוב.
היא מייד פקחה את עיניה, כל העייפות עוזבת את גופה.
זה עומד להיות מעניין.
~~~
וויל וניקו נכנסו לחדר והתיישבו על המיטה אחד לייד השני בשתיקה, אף אחד מהם לא מנסה למלא את השקט שהסתרר בחדר.
"אמ-" וויל התחיל לדבר ובאותו הזמן גם קולו של ניקו נשמע, "אני-" שניהם השתתקו שוב.
"תתחיל אתה" וויל חייך אל ניקו בעידוד, נותן לו את האפשרות להתחיל לדבר.
ניקו לקח אותה.
"אתה... אתה יודע איך זה לחבב מישהו? מישהו ממש נחמד ויפיפה ולדעת שיש כל כך הרבה סיכויים שהוא לא יהיה שלך כי הוא טוב מידי בשבילך?" הוא עצר לרגע "וכולם אומרים שהוא מחבב אותך חזרה, ושתהיו מושלמים יחד ומנסים לגרום לך להבין שאתה מספיק טוב בשבילו אבל זה פשוט לא נכון כי הוא טהור מידי, מושלם מידי ואתה לא רוצה להרוס אותו?" המילים פורצות ממנו בשטף, דברים שאין סיכוי שהוא היה אומר אם הוא היה פיקח.
וויל עצר בהפתעה.
ניקו מחבב מישהו?
הו...
אז כנראה אין לו בכלל סיכוי...
אבל מה עם מה שרייצ'ל ופייפר אמרו?
יש סיכוי שמי שניקו מחבב זה...
הוא?
לא, אבל זה לא הגיוני.
ניקו אמר שמי שהוא מחבב נחמד ויפיפה וטהור ומושלם...
וויל הוא לא אף אחד מהדברים האלה.
כן, הוא משתדל להיות נחמד לכל אדם שהוא פוגש אבל המראה שלו ממוצע בלבד, והוא לא היה מגדיר את עצמו טהור או מושלם...
ולמה שניקו יחשוב עליו ככה?
הרי ניקו הוא הבן אדם הכי מקסים ומתחשב בעולם.
הוא עזר לוויל להתאקלם בעולם הדוגמנות, היה שם בכל פעם שהוא היה צריך עזרה, הכיר לו את החברים הנחמדים שלו...
ניקו הוא זה שמושלם.
וויל נאנח בכבדות. "אני מכיר את ההרגשה, אבל לא מבין למה אתה צריך להרגיש אותה.
אתה האדם הכי נחמד ומקסים עלי אדמות! מי לא יוכל לחבב אותך?" גם ממנו האלכוהול מדבר.
ניקו פצה את פיו.
ואז סגר אותו.
ופתח אותו שוב.
וסגר אותו שוב.
ובדיוק כשוויל חשב שהוא לעולם יענה ניקו לחש: "אתה."
מילה כל כך קטנה.
רק בעלת שלוש אותיות.
שתי הברות בלבד.
אבל היא מייצגת כל כך הרבה.
היא אומרת כל כך הרבה.
וויל בהה בניקו בהלם.
"א-" הוא גמגם "אני?"
ניקו החוויר ונראה שהתפכח לגמרי.
"אני- אני לא-" הוא קם בסערה מנסה לפתוח את הדלת ולא מצליח.
מישהו נעל אותם בפנים.
"לעזאזל." ניקו לחש, מתיישב על הרצפה לייד הדלת וקובר את ראשו בין ידיו.
אם וויל לא חשב שהוא מוזר קודם מן הסתם שהוא חושב שהוא מוזר עכשיו.
"ניקו," וויל אמר ברכות.
איכשהו עיניו הכחולות נראו גדולות יותר עכשיו, שיערו הבלונדיני נראה זוהר.
הוא היה מהמם.
ניקו לא ידע איך זה קרה.
רגע אחד וויל ישב על המיטה, נראה אבוד לגמרי, אבל בו זמנית רגוע, אפילו שמח, ורגע אחרי זה הוא החזיק את פניו של ניקו בידיו.
