פרק 11

47 4 5
                                    

מנקודת המבט של ליאם:

התלבטתי אם לחכות למייגן הבוקר. ניסיתי לגרום לה לדבר איתי במשך חודשיים וזה התחיל להרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. כל יום היא עוברת עוברת לידי, יד ביד עם בן, ותתעלם מקיומי. אני עדיין לא מאמין שהם בני זוג. היא נראית מאושרת איתו,טוב זה מה שחשבתי בכל אופן. היא לא דיברה איתי אף פעם עליו. ממש פגעתי בה. ואני שונא את עצמי על כך. רק רציתי את החברה הכי טובה שלי בחזרה. אבל זה נראה שהוחלפתי על ידה בבן.

הוא עשה את כל הדברים שאני עשיתי בשבילה. כל הדברים הקטנים שאני נהגתי לעשות בשבילה. נהגתי ללוות אותה הביתה, להיפגש איתה בין השיעורים... הייתי עוזר לה להכין ארוחות ערב והייתי צופה איתה בסרטים האהובים עליה, למרות ששנאתי חלק גדול מהם. כשהיא לא הצליחה להירדם, הייתי מדבר איתה שעות בפלאפון ומסביר לה שסיוטים הם לא כל כך נוראיים... הייתי מחזיק את ידה לפעמים, ומניח את שיערה האדום מאחורי האוזן שלה. ופעם בכמה זמן הייתי בר מזל מספיק כדי לנשק אותה בלחי... למה לא הסתפקתי בנשיקות הללו? למה רציתי יותר? אם לא הייתי כל כך אנוכי לא היינו במצב הזה. רציתי את מייגן, רציתי אותה בכל דרך שניתן לדמיין. אבל בעיקר רציתי אותה כהחברה הכי טובה שלי.

אז באותו הבוקר, אחרי שחיכיתי לה שוב, היא הלכה ממש לידי בלי להניד עפעף לעברי. נאנחתי בעצבנות כשבעצם כל מה שרציתי היה לבכות. למה היא לא נותנת לי אפילו הזדמנות להתנצל? היא לא חייבת לסלוח לי או לקבל את סליחתי. אבל היא לא יכולה פשוט להקשיב לי? באמת פגעתי בה כל כך חזק שהיא לא רוצה שום קשר איתי?

עמדתי שם שקוע במחשבותיי כשקול מסוים קטע אותם. "היא עדיין מתעלמת ממך?"

הסתובבתי כדי לפגוש באדל שלפתע הופיעה לצידי. עם אנחה עניתי לה "כן. למה? את מתעלמת ממני בדיוק כמוה"זה היה נכון. הפעם האחרונה שאדל דיברה איתי היה כשהיא צעקה עליי בקפיטריה.

היא משכה בכתפיה. "נכון, התעלמתי ממך בשביל מייגן ועכשיו אני רוצה לדבר איתה בגלל סיבה מסוימת

בהיתי בה לדקה. " רגע, אז אני לא מוחרם יותר?"

"לא, לא על ידי בכל אופן. מייגן היא סיפור שונה לחלוטין"

"היא תדבר איתי יום אחד?" שאלתי. קולי לחוץ ופתטי.

" אתה שואל את הבן אדם הלא נכון" הסתכלתי עליה בבלבול והיא נאנחה. "היא מתעלמת לגמרי ממני גם. אני מתכוונת, היא רושמת לי הודעות מוזרות או שלא רושמת לי בכלל.בערך מלפני חודש היא פשוט סגרה את עצמה ממני. אני לא יודעת מה לעזאזל הולך כאן. כנראה היא מצאה תחליף עבורי"

הסתכלתי על הרצפה. " גם עבורי"

היינו שקטים במשך לדקה. " זה לא נראה לך מוזר? שהיא סגרה את שנינו מפניה?" אדל שאלה. "אני לא יודעת,זה לא נשמע כמוה בכלל..."

כשתחזור, תחפש אותיWhere stories live. Discover now