הרוח החזקה קיררה אותי עד שכבר לא יכולתי להרגיש את האצבעות שלי. משכתי את הג'קט שלי חזק יותר לגופי וכיסיתי את השפתיים הרועדות שלי. הדמעות על הלחיים שלי עובדות בשיתוף פעולה עם הקור עד שכבר אין צבע בעורי. ניסיתי לנגב את הדמעות עם היד שלי אך זה חסר תועלת; דמעות חדשות באות ומחליפות את מקומן.
כשכבר ראיתי את דלת הדירה שלי התחלתי ללכת מהר יותר. הידיים שלי רועדות כשניסיתי להכניס את המפתח אל המנעול, סגרתי את הדלת במהירות אחריי ולקחתי לעצמי דקה להסדיר את הנשימה שלי.
צעדתי אל הדירה רק כדי למצוא את הדברים כמו שהשארתי אותם; הכיור עדיין מלא בכלים מלוכלכים, חולצת הכדורגל של ליאם זרוקה על הספה, הריח הטוב של פיצה שאכלתי לפני שיצאתי. זו הדירה שלי ושל ליאם אבל כרגע, אני חושבת שאני אחשיב את הדירה לשלי. הוא בכלל לא בבית בכל מקרה. ניגבתי את הלחיים שלי בפעם האחרונה והורדתי את הג'קט.
הלכתי אל חדר השינה, מחפשת בגדים נוחים במקום השימלה שלבשתי. אני אפילו לא יודעת למה טרחתי כל כך על השימלה הזו. אולי רק רציתי להראות טוב אם הערב לא היה מסתיים ככה... אבל הוא הסתיים ככה. חלק ממני התעקש שזה לא יהיה כזה נורא, אך החלק השני התעקש לעמוד על שלי סוף סוף. ליאם בזבז המון זמן בללמד אותי את זה.
בעוד שלבשתי מכנס ארוך וחם וחולצה ארוכה, חשבתי לעצמי כמה זמן זה כבר היה. אני וליאם מכירים אחד את השנייה לנצח. מי היה מאמין שזה יסתיים ככה?
נאנחתי והסתכלתי על עצמי במראה; העור שלי היה חלק, ללא חתכים או סימנים כחולים, רק עיגולים שחורים מתחת לעניים מהמסקרה שנמרחה מהדמעות. ליאם אף פעם לא היכה אותי ואני בטוחה שהוא גם אף פעם לא יכה. כשאני חושבת על זה, הוא יותר טוב מכל הגברים שהיו בחיים שלי. אבל, הוא כן פגע בי בדרך אחרת. המחשבה על זה גורמת לבטן שלי להתהפך ולדמעות לחזור שוב. איך יכול להיות שזה מרגיש יותר כואב מאשר אגרוף לפנים? לפעמים אני מעדיפה להסתיר סימנים כחולים בגוף מאשר שיברון לב.
אני עוצמת עניים כשאני נזכרת איך ליאם הגיב לדברים שלי הערב. הוא לא ממש הבין את זה, נכון? אולי אני חייבת לו הסבר יותר טוב מהקודם. אחרי הכל, הוא החבר הכי טוב שלי.
הלכתי לשולחן והוצאתי עט ומספר דפים. לוקחת אותם איתי לספה שבסלון. לוקח לי זמן לחשוב על איך להתחיל את המכתב... יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר, אבל שום דבר לא עולה לי עכשיו בראש. אחרי יותר מידי זמן שחשבתי עם עצמי, אני פשוט כותבת.
ליאם היקר.
אתה יודע כמה אני שונאת לכתוב מכתבים. אני גרועה בלכתוב את הרגשות שלי על נייר כמו להגיד אותם פנים מול פנים.
בכל מקרה, זה כנראה עומד להישמע כמו חרא אבל זו הדרך היחידה שאני מסוגלת לחשוב על להעביר לך את מה שאני מנסה לומר. אני די פחדנית כמו שאתה יודע, אבל ניסיתי להגיד לך את הכל ואתה לא הקשבת לי. אולי אם תקרא את המילים ולא תשמע אותם, אתה תבין מה ניסיתי להגיד לך הערב.
YOU ARE READING
כשתחזור, תחפש אותי
Fanfictionהסתכלתי בעניו החומות של החבר הכי טוב שלי וזה הרגיש כאילו אני מביטה בבן אדם זר. הן כל כך מוכרות אך זרות בו זמנית. האור מהירח איפשר לי לראות רק את הפנים שלו, הגשם לא הפסיק לשנייה אך בקושי הבחנתי בזה, הדבר היחיד שהתמקדתי בו היה ליאם. "מייגן בבקשה אל ת...
