היחסים שלי עם אבא שלי לא הוכיחו את עצמם למשך זמן רב, אחרי הפעם הראשונה שהוא היכה אותי, הוא רק נעשה גרוע יותר עד שהדברים נעצרו והוא נשאר באותו מצב. עדיין, אחרי כל החרא שהוא גרם לי לעבור, הוא עדיין אהב אותי. הוא הוכיח את זה בחג המולד כשאני הייתי בת ארבע עשרה ואתה כמעט בן חמש עשרה. זה היה החג הראשון שבאמת שמחתי מאז שאמא שלי נפטרה. אולי זה בגלל שחגגתי אותו איתך...
כשקראן הזמינה אותי לחג המולד לא ידעתי מה לומר. היא הסבירה עם מבט מלא תקווה שאני אוכל לישון ולבלות את בוקר חג המולד איתנו. חייכתי להצעה שלה כשהיא הסיעה אותי חזרה הביתה מהקניון. חסכתי כסף כדי לקנות לכולם מתנות השנה אז אני רק מחכה שחג המולד יגיע. ההצעה של קראן ממש נחמדה ואני כל כך מעריכה את זה, אבל המשכתי לומר לעצמי שאני מעדיפה לבלות את החג עם אבא.
כשהגענו אל הבית שלי חייכתי אליה וסירבתי. "אני באמת מעריכה את ההצעה קראן... אבל אני לא רוצה להשאיר את אבא שלי לבד בחג"
היא נתנה לי חיוך חם ומעט עצוב כשהיא ליטפה את הלחי שלי. "בבקשה תשקלי את זה, אוקיי מתוקה?"
הנהנתי לפני שחיבקתי אותה ויצאתי מהמכונית. בכנות, ממש רציתי לבלות את חג המולד עם ליאם ומשפחתו, אבל המשכתי לחזור ולחזור על זה שאני רוצה לראות את אבא שלי. נופפתי לקראן וצפיתי במכונית הקטנה עוזבת את המקום. פתחתי את דלת הכניסה וסגרתי אחריי, מחפשת את אבא שלי.
להפתעתי, הוא בכלל לא היה בבית. אני שונאת להגיד שנשמתי לרווחה, אבל זה מה שעשיתי. הכנתי לעצמי אוכל ואכלתי לבד בשולחן הקטן. הייתי מבואסת לראות את כל בקבוקי האלכוהול על הרצפה אז החלטתי לנקות שם קצת. התיישבתי על הסלון, צופה בטלוויזיה לאחר שסיימתי לנקות ולהכין את שיעורי הבית. הסתכלתי על השעון לשנייה כדי לגלות שהשעה כבר אחת עשרה. הוא לא אמור לסיים מאוחר היום. איפה אבא שלי?
כיביתי את הטלוויזיה ועליתי להתקלח, מקווה שכבר בזמן שאני אסיים להתלבש הוא יגיע הביתה. שיניתי אל הפיג'מה שלי, סירקתי את שערי האדום וצחצחתי את השניים שלי. מיד אחרי שסיימתי הסתכלתי דרך החלון כדי לבדוק עם המכונית הישנה של אבא שלי נמצאת שם. הוא עדיין לא בבית... התחלתי לדאוג והחלטתי שכדאי להתקשר אליו.
ירדתי למטה ולקחתי את הפלאפון, מחייגת את המספר של העבודה שלו. לאבא שלי עוד לא היה פלאפון נייד אז נאלצתי להתקשר אל העבודה כל פעם. כשמישהו ענה אל הפלאפון הוצאתי את האוויר שהחזקתי כל הזמן הזה.
"הלו? " קול צרוד ומוכר ענה לפלאפון; הבוס של אבא שלי.
" היי, זו מייגן. אבא שלי עדיין שם? "
" הא? " הוא שאל בבלבול." לא, הוא עזב לפני כמה שעות. הוא כבר אמור להיות בבית. למה? "
" הוא לא בבית" אמרתי והרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת.
YOU ARE READING
כשתחזור, תחפש אותי
Fanfictionהסתכלתי בעניו החומות של החבר הכי טוב שלי וזה הרגיש כאילו אני מביטה בבן אדם זר. הן כל כך מוכרות אך זרות בו זמנית. האור מהירח איפשר לי לראות רק את הפנים שלו, הגשם לא הפסיק לשנייה אך בקושי הבחנתי בזה, הדבר היחיד שהתמקדתי בו היה ליאם. "מייגן בבקשה אל ת...
